אני אחת שמחפשת עבודה

אוהבת את העיר הזו .. אני אוהבת לצלם את הנופים בעיר ופשוט לתת להם "לדבר" ..

ניסיתי לצלם את השאריות של השלג מהדרך,וכמו שאתם מבינים זה לא כל כך הצליח לי ..

זה היה פשוט בדיוק בזמן הנסיעה באוטובוס ולא ממש הייתה לי עוד הזדמנות .. גם לא שמתי לב

שצילמתי עקום וזו התוצאה ..

גם זו תמונה מהדרך..שקצת יותר הצליחה לי.

וזו תמונה מהדרך הביתה .. משהו בנוף הזה מזכיר לי ניו-יורק אבל כנראה שזה רחוק מזה ..

אגב,זו הפעם הראשונה שממש פגשתי שלג..אף פעם לא יצא לי וזה באמת מדהים! להסתכל על עיר

שלמה שחלקים ממנה צבועים בלבן זה פשוט מדהים!

אני חושבת שכבר מזמן תכניות השירה שלנו איבדו את הקונספט שלשמן הן התכנסו,אבל לחלוטין איבדו אותו,וכל מה שנשאר אחרי זה זה מלחמות האגו של השופטים זה בזה.כל פעם ששופט אחד לא אוהב את הביצוע או השיר של מתמודד של שופט אחר אותו שופט שכביכול נעלב מתחיל לנסות לשכנע אותו שהוא טועה והוא בכלל לא  מבין על מה הוא מדבר.או פשוט עושים מניפולציות ריגשיות ומתחילים לריב ולצעוק אחד על השני בלי שום קשר למתמודד או לתכנית.לא משנה אם הביקורת היא נכונה או לא,אף שופט לא רק שלא יודע לקבל את הביקורת אלא גם לא מנסה לקחת אחריות על הפאשלה-שהוא עשה-ולהצביע בצורה אובייקטיבית פר מתמודד.וככה זה נמשך ונמשך ונמשך ונמשך מבלי באמת להסתכל על הכל ולהבין שאולי הגזמנו.הגזמנו עם מלחמת הריאליטי של האגו..

אגו ששולט עד כדי כך שכשהתכנית תיגמר כל מה שיזכרו ממנה זה לא את המתמודדים שהיו בה אלא איפה היה את הריב הכי מעניין או איזה שופט היה מעצבן..וחבל. 

למה שאני מספרת לאנשים שאני לא מתכננת להיות אם הם ישר אומרים לי : "למה את אומרת ככה",

"את תתחרטי,את תראי שבגיל מאוחר את תרצי .. " ובלה בלה בלה .. אני מסבירה להם שאני לא רוצה

אחריות כזו כי זו אחריות גדולה מידי אז תמיד מנסים לשנות לי את הדיעה,כאילו שבמרכאות יש עוד סיכוי..

אז לא,לא בא לי שיהיו לי ילדים .יש לי משפחה מדהימה,אני דודה,אני עובדת,אני קונה לעצמי מה שאני

רוצה,אז נכון שאני עוד גרה עם אימא אבל מה רע לי? למה אני צריכה לכפות על עצמי להיות אימא?

כי ככה כולם רוצים? כי לכולם יש אז כולם רוצים שגם אני אהיה כמוהם? ואם לא בא לי? אז אני חייבת? מי

קבע שככה זה צריך להיות? איפה זה כתוב שאני צריכה להיות אימא? לדעתי להיות אימא זו בחירה.זה

לא משהו שזו חובה כמו למשל לפרנס את עצמי ולהיות עצמאית שזה משהו שלדעתי הוא יותר חשוב.

אימהות זו בחירה.כמו כל דבר בחיים.רק הבחירה הזו היא לא בחירה שכל אחת כמוני רוצה שיהיה לה.וזה בסדר.רק למה לאחרים זה לא? מה כל כך רע בזה שאני לא מרגישה שאם יהיו לי ילדים ההרגשה של האושר תשתנה? מי מבטיח לי שאני אהיה מאושרת יותר? אני מאושרת עכשיו וזה מספיק לי..לא רוצה יותר מזה.

זה שאנשים מנסים לשנות או לשכנע אותי זה לא ממש יעזור,אני ורק אני היא זו שתבחר מה טוב לי ומה אני

רוצה.כי בסופו של דבר לא הם צריכים לחיות עם הבחירה הזו..לא הם צריכים להתמודד עם התוצאות

של אותה בחירה.אז תסלחו לי כל אלה שאני אומרת להם שלא בא לי להיות אימא..