אני אחת שמחפשת עבודה

אני שמה לבינתיים את החלום על האפייה בצד.אבל רק לרגע,לא להרבה.רק עד שיהיה לי משהו שאוכל להסתדר

עליו ולהתקדם כי מהאופציות שנתנו לי זה לא מספיק.נכון לעכשיו,לחזור להיות סייעת זה לא בא בחשבון.אני מיציתי את זה.נכון שעברו הרבה מים מתחת לגשר מאז ונכון שהוכחתי שאני בת אדם הרבה יותר טובה משאי פעם הם יהיו,אבל מה לעשות,קשה לי לפעמים לשים את הפגיעות שפגעו בי בצד.הפגיעות האלה עולות לי בחזרה ואיתן גם הדמעות.-על כמה חבל שלא שמתי פס וכמה חבל שלא הייתי מספיק חזקה להגיד : לכו קיבינימט.הרי ממילא פיטרו אותי אז למה בדיוק הרגשתי שהייתי מפסידה? להיפך,יש לי הרבה במה להתגאות.מה שכן,זה לימד אותי שלהבא בעבודה הבאה שלי לא רק שלא יהיה אכפת לי להגיד את מה שאני חושבת אני פשוט לא אתן לאיש לגרום להיות קטנה ולהרגיש שהפסדתי.

למרות שאני די בטוחה שבעבודה החדשה יהיה לי יותר טוב כי זה לא יהיה להיות סייעת וזה יהיה באמת משהו

שאני יאהב לעשות יותר ואעשה זאת כי יהיה לי כיף ולא רק בגלל שצריך,בכל זאת,אני לא אתן לאף אחד לרמוס או לדרוך לי על הכבוד.לא אתן שינסו.מי שיעיז לנסות אני לא מקנאה בו על כמה יכאב לו שאדרוך עליו בחזרה ויותר כואב.

נ.ב - אני שוקלת להפוך את הבלוג הזה לבלוג פרטי.אז אם מישהו יצטרך גישה זה יתאפשר.

פעם הייתי מאוהבת סלב,לא חשוב שמות

הייתי מאוהבת בו עד כלות 

חשבתי שהוא אהבת חיי

האחד והיחיד

האביר על הסוס הלבן

לא הרמתי ידיים

גם כשאמרו לי שאין לי סיכוי

שהוא לא יהיה שלי

אבל הייתי בשלי,הוא היה אז אהבת חיי

חשבתי אולי בגלל שאני מבוטלת הוא לא מסתכל עליי

אבל לא הבנתי שזו לא הבעיה

גם שניסו להראות לי את זה לא האמנתי

ומה שינה אותי? שהבנתי.

הבנתי שאני לא צריכה זוגיות בשביל להרגיש אהבה

הייתי צעירה.תמימה.לא מבינה.

והיום אני מאושרת

מאמינה בעצמי

חופשייה ומאושרת

לא צריכה זוגיות עם אף אחד.גם לא עם הסלב הכי חתיך שיש

כי הבנתי משהו שלא הבנתי אז: הבנתי שהאושר נמצא אצלי בכל פינה

ואין צורך לחפש משהו שהוא כל כך קרוב

אני לא מכירה את רוב האנשים שמגיבים בפייסבוק וסביר להניח שגם לא ארצה להכיר אותם אבל מאכזב אותי שרק בגלל שניסיתי לכתוב תגובה מפרגנת שני אנשים חשבו שזה מצחיק להגיב לי תגובות כמו : התגובה

שלך היא תגובת השנה או את נורמלית או את קרת קרח ועוד משהו בסגנון הזה..זה כל כך פגע בי שלא רציתי שמישהו אחר יקרא את זה ויעשה להם על התגובה לייק שהחלטתי למחוק את השרשור יחד עם התגובה שלי ליתר ביטחון.לא רוצה לספוג עוד רוע שיכול להיות יותר גרוע.

אני בטוחה שאתם כבר מתארים לעצמכם על מה מדובר,אז כן,זה על המירוץ למיליון,פרק ההדחה ששודר היום.

הזוג אלכסה ורז הודחו אז כתבתי בעמוד הפייסבוק של התכנית שאני חושבת שהם עשו את המשימות על הצד

הכי טוב וזה חימם לי את הלב ואני מאחלת להם כל טוב.

עכשיו,סבבה,אין לי בעיה שלא יסכימו איתי,כל אחד ודעתו הוא אבל לרדת לפסים אישיים זו הרגשה לא נעימה בכלל.הרי מה אכפת להם שכתבתי משהו מפרגן.יש שם כל כך הרבה תגובות דוחות שרציתי שלפחות תהיה תגובה אחת נורמלית ולא מגעילה שכשאם במידה (ולא משנה מה הסיכוי) שאותו אחד שכתבו עליו את זה יקרא הוא יבין שיש לפחות מישהו שכן מבין את הצד שלהם.

נכון,יש בי לא מעט פעמים שבא לי גם אני להשתלח בהכל בלי חשבון וכן יש פעמים שאולי רציתי לכתוב דברים

שלא היו נעימים לאוזניים של אחרים אבל איכשהו אני מנסה לאזן את זה.כן מנסה שאם אני מסכימה עם תגובה אז לפחות שהמלל לא יהיה מגעיל.אני מנסה להתחשב גם אם בפנים אני הר געש כי אני לא מאלה שיהיו שלמים עם עצמם אם אכתוב תגובה כמו שכולם כותבים ואהיה מרוצה מעצמי.ממש לא.ממש לא אני.אז להגיב פעם הבאה

אני אולי לא אגיב אבל לפחות ארגיש עם עצמי טוב יותר מאלה שכותבים תגובות לא פרופורציונליות.