אני אחת שמחפשת עבודה

אז באווירת משפטים שהם שקריים החלטתי להתוודות בפניכם.אמרתי שאני אגמל,

אמרתי שזהו,זה המשקה האחרון ויותר אני לא נוגעת בזה.אמרתי שאני גם לא אקנה

את המשקה ההוא שאת שמו אני אזכיר בהמשך.אמרתי והבטחתי אבל כנראה שאני

כמו מכורים אחרים לא יכולה.אני מכורה לקולה.כן,קולה.אני יודעת שזה עושה לי לא

טוב,אני יודעת שאני הולכת בגלל זה עשרים פעם (לא בצחוק) לשירותים,אבל מה אני

יכולה לעשות? זה חזק ממני.הטעם הקולתי למרות היותו מזכיר אקונומיקה הוא טעים.

ניסיתי להיפתח גם למשקה תפוזים,ובאמת שהצלחתי,אבל שהלכתי לסופר,כן,תמיד

בסופר זה מתחיל,ראיתי את הקולה קורצת לי,אומרת לי "נו,מה אכפת לך,את שותה

ענבים ותפוזים,בסוף תהיי או צהובה או כתומה או סגולה,תגווני קצת בצבעים!".ואני?

אני ישר נופלת בפח הזה..האמת אני שותה גם תה,קפה,שייקים וכאלה.קולה האמת

התחלתי שוב לשתות רק לאחרונה שוב אחרי תקופה באמת ארוכה שלא שתיתי.ככה

שבאמת אני יכולה לחיות בלי קולה לעוד תקופה.אבל זה מבאס,תודו,להתחיל שוב

את כל התהליך הזה זה קל כי אפשר להפסיק,אבל אני רוצה להתחיל לגוון במשקאות

שאני שותה אבל לא מוצאת איזה 

למה תמיד שאני צופה בטלוויזיה,לא משנה איזה תוכנית,זה קורה לי אצל כולם,

כמה דק' או שעה לפני שזה מתחיל אני חייבת ללכת לשירותים? במיוחד כשיש

פרסומות אני מתכננת בקפידה את הדק' אותם אבלה בשירותים כדי שהתוכנית

לא תחזור לפני ואני לא אפספס ממנה כמה דק'.ההסבר היחידי שאני מסוגלת

למצוא זה שאני אולי שותה יותר מידי קולה,שאגב אני מתחילה להיגמל ממנה..או

שאולי בגלל שאני מלחיצה את עצמי נפשית אז פיזית אני נלחצת גם יחד.כלומר יש

למחשבה כוח השפעה מאוד גדול,היות ואני כל כך לא רוצה לפספס ורוצה לשבת

לצפות עד הסוף בלי ללכת כל שנייה לשירותים שמרוב מחשבה למנוע את זה,

זה גורם לי יותר ללכת..נכון שאנחנו הולכים לשירותים כמה פעמים ביום,אבל אם

חושבים על זה,כמה פעמים זה לא באמת כמה פעמים.אנחנו הולכים כל הזמן..זה

שיש אור יום ואת זה אנחנו סופרים לא אומר שבלילה או בכלל אנחנו מפסיקים

לגמריי.זה נמשך.. 

בהקשר לפוסט הקודם,בתוכנית עלה עוד איזה מישהו שאמר שהוא תקשיבו טוב,

פוחד מבננות.כן,מבננות.צהובות,פצצות אנרגיה של אשלגן.התחיל לתאר כמה שהוא

לא אוהב בננה וכמה בילדותו האכילו אותו בננה עד כדי כך שהוא יכול לקבל בחילה.

אני לא רוצה חלילה ללעוג עליו אבל זה בכלל אפשרי לפחד מירקות או פירות? ואם

כן,יש דבר כזה? ממה יש לפחד מזה? כולה פרי או ירק.זה לא עושה כלום חוץ מלאכול

אותו.אולי הפחד זה לא באמת פחד.פחד זה מילה גדולה מידי בשביל להגיד אני מפחד

שהבננה תשלט עליי או תתקוף אותי באמצע הלילה.זה יותר מרגיש לכיוון פסיכולוגיה.

אפילו התגעלות (ככה כותבים את זה?) מפירות וירקות.או שאותו צופה בכלל התכוון

לבננה אחרת.חח גברים לטעמי ברובם כמו נשים פוחדים לדבר על נושאים שקשורים

בגוף שלהם,אז אני משערת שאולי הוא עשה השלכה של הפחד בצורה של פירות..מה

שכן,זה קצת הצחיק אותי.בכל זאת אני מעדיפה לספר דברים אישיים כאלה יותר לאף

אחד חוץ מעצמי.אני חושבת שאני יודעת הכי טוב בשבילי מה אני צריכה.לספר את זה

למישהו זר,לא משנה מפורסם,זה קצת בעיה.

צפיתי אתמול בתוכנית בערוץ 24,לא חשוב איזה,מי שמכיר ומי שלא,זה לא הנקודה.

הנקודה היא שאתמול צפיתי בתוכנית והתארח שם מי אם לא המאסטרו,צביקה פיק.

תוך כדי שיחה שעלתה לשם וזו הייתה מתקשרת,היא פנתה לצביקה ואמרה לו שלום

צביקה.שנייה אחרי זה התנהל שיחה קצרה בין המראיין למרואיין.המרואיין,הנ"ל צביקה

פיק אמר בעצמו שהוא בחיים לא שמע את השם צביקה כי הוא רגיל יותר לשם האחר

שלו.המראיין שאל מה זה ואם זה מה שהוא חושב שזה זה.צביקה,סליחה מאסטרו,לא

סליחה,המאסטרו חייך מאוזן לאוזן..מרוצה מעצמו ומהחיים..האמת כל העניין הזכיר לי

משהו אחד.משהו שאני לא סובלת והמשהו הזה זה חנפנות או משהו שגורם לך לרצות

להגיד "מה אתה מחייך?!".הוא כל כך התלהב שהזכירו את השם האחר שלו שחשבתי

שעוד שנייה הוא משאיר את החיוך שלו דבוק לאורך כל התוכנית..לא מספיק גם ככה

הוא מתלבש מזעזע ואחד השירים שלו שהתנגנו שם הזכיר לי שיר אחר,מוכר יותר,הוא

עוד מחייך בחיוך מעצבן.אני שואלת מה יש לו עם השם הזה,מה לעזאזל זה נותן.עוד

מנה של תהילה חולפת? חוץ מזה מה רע בשם צביקה?