אני אחת שמחפשת עבודה

כמו שכבר אתם יודעים אני שונאת את ליאור שליין, 

ולמי שלא מכיר זה ההוא שיושב לנו בטלוויזיה בערוץ 10

בשעות הלילה.בתוכנית האחרונה שלו הוא פשוט הגזים.

לפני מספר ימים במסגרת הפינה שנקראה : ביצי הפתעה

שנפסלו לפרסום,הוא הראה כמה הפתעות שכוויכול היו אמורים 

לשים אותם בביצי ההפתעה אבל ברגע האחרון התחרטו,

הוא כמובן הראה והסביר למה הם נפסלו, ובאחת מבדיחות

נושאי ביצי ההפתעה הוא אמר: שהנושא האחרון שהיה לביצי

ההפתעה היה תחפושות מפורסמים,הם שמו ילד שהתחפש לאלביס,

ילד/ה שהתחפש/ה לאיזה זמר/ת ששכחתי את שמו/ה ומה שכוויכול

פסל את הסידרה היה ילד שהתחפש לאמיר פיי גוטמן!

כששמעתי את זה חשבתי שאולי דמיינתי,וזה לא יצא הרגע מהפה שלו.

לצערי שמעתי נכון,ליאור שליין פשוט הגזים!! אחרי שהאומן התראיין

אצלו בתוכנית  והראיון דווקא הלך בסבבה,והלכו שמה דווקא בדיחות

שלא היו כל כך מעליבות.הוא בא ומעליב אותו בצורה כזאת? איך הוא

לא מתבייש! לדעתי זה לא היה מכוון רק לאמיר פיי גוטמן עצמו,

זה היה יותר כמו להגיד שכשילד מתחפש לאומן מוצהר

זה לא בסדר! אין לי מושג אם אמיר פיי גוטמן עצמו ראה את

מה שהלך שם, אבל אני במקומו ובמקום כל האומנים האחרים

הייתי מתקשרת לשם ודורשת ממנו התנצלות באופן פומבי!

ליאור שליין לדעתי עבר את הגבול,פשוט עבר אותו

ולא שם לב שהוא דורך בדרך על אחרים!

הוא צריך פשוט להתביש בעצמו!

כי אין מילה יפה יותר להגיד את זה!  

בזמן האחרון אני מרגישה שהזמן מתקדם מהר מידי,

לא עוצר מלכת,מרגישה ששעון החול נוזל יותר ויותר מהר.

אני מסתכלת על השעון שאני עונדת בתקווה שאולי מחוגיו

יזוזו אולי לאט יותר אבל כמובן שזה לא קורה.הרגשת הריקנות והלבד

מתחילות אט אט לחלחל. בהתחלה הן קטנות,לא מזיקות,אני

חושבת אולי שזה מסוג הדברים שפשוט יחלפו להם ביאף,

אבל אני טועה והרגשות עם חלוף הזמן רק יותר ויותר מתגברות,

ורק אחרי שאני כבר מבינה שמשהו פה לא מסתדר

אני מנסה לעצור את הזמן אבל הוא לא מקשיב וממשיך לרוץ,

כמו הארנב בסיפור עליסה בארץ הפלאות שאומר כל הזמן שהוא מאחר

ושהוא צריך ללכת כדי להספיק להגיע למקום כלשהו,שמסתבר בסוף

שזה ארמון המלכה.ככה בדיוק אני מרגישה! אני מרגישה שהזמן

חומק מבין האצבעות ואין עוד הזדמנות שניה,שפיספסתי

את הרכבת והיא הלכה עוד לפני שהספקתי להגיע לתחנה.

אני חושבת לעצמי מה היה קורה אילו יכולתי בכל זאת

לעצור את הזמן,מה זה היה נותן לי אילו יכולתי לעצור ולו

רק לכמה רגעים כדי להספיק להגיד דברים שרציתי לומר

או לפחות לשאול..אבל אז המציאות אחרי כמה שניות נוחתת

ואומרת שזה בלתי אפשרי והיא צודקת,אי אפשר להחזיר גלגל

אחורה וגם אם היה הייתי עלולה לשנות משהו ברצף הזמן

שלא ידוע אם זה לטובה או לרעה.

ואז אני סוף סוף מבינה למה הרגשות האלה נמצאים בי מלכתחילה 

הרי שלא משנה אם נמצא איתי מישהו נוסף את הכל בסוף אני יעבור לבד...

הוא כותב על חוויות שעברו עליו בעבודה,בחיים ועם החברה

הוא כותב עם הומר כשנראה לפעמים שהיא קצת נשכחה

מאיתנו והוא מזכיר לנו שגם שקשה מוצאים את הצחוק

בכל מצב! הבלוג הוא של  to live is to die

היא כותבת על חוויות של בית ספר ועל מה שהיא מרגישה 

מאחלת תמיד שיהיה לכולנו חג שמח והמשך יום נפלא   

כותבת פשוט מקסימה מתוקה עם חיוך שמשווה שמחה

עיצוב חדש היא עשתה אז כדאי לכם להיכנס ולקרוא אותה!

הבלוג המקסים הזה שייך ל סתם ליה

הכותבת האחרונה היא פשוט מקסימה כותבת בצורה חיננית

ומצחיקה בעיקר היא כותבת על כל מה שמעצבן אותנו בבית הספר

שזה כמובן המורים שלנו עושים רק צרות! ומשתפת אותנו

בכל מה שקורה לה! הבלוג כמובן שייך  להסנאית היחידה

הארה:העידוד עומד להסתיים ויש לי רק עוד שניים,

אז אם יש מישהו שמעוניין בעידוד בבקשה

תגיבו! כי חבל שזה ייגמר עוד לפני שזה בכלל התחיל!

וכמובן כל מי שמבקש שיקרא את החוקים!!  

לפני כמה שעות לא מעטות הייתי בראיון עבודה,

אתמול התקשרתי למודעה שהייתה באינטרנט

בקשר לפקידת קבלה בספא,כשהתקשרתי אליהם

ביקשתי להגיע למחרת,כי אותו היום היה מאוד מאוחר

ולא רציתי ללכת ולהיתקע שם באזור בדרך חזרה הביתה, 

כי באזור זה עד שמונית שירות מועילה בטובה להגיע

צריך לחכות לפחות איזה חצי שעה (ותאמינו לי מניסיון!).

וכמובן הם אמרו לי שאין בעיה.למחרת (שזה היום),

הגעתי לשם יחסית מאוד מהר נוכח העובדה שלקח

לי  30 דקות לעומת 15 דקות נסיעה שהייתה אמורה להיות,

וכל זה בגלל שהמונית החליטה לעשות רונדלים מיותרים...

(מה לעשות שצריך להתחשב בנוסעים אחרים שצריכים 

להגיע למקום אחר....).בכל מקרה מצאתי מהר מאוד את

המקום והראיון עצמו עבר בהצלחה יתרה (לפחות כך אני

מקווה,כי הייתי מאוד רגועה ומאוד נחמדה עם ביטחון מלא),

המראיין הסביר לי מה בדיוק צריך לעשות (וזה נשמע מאוד כיף!)

ושאל אותי כמה שאלות,ובדרך שאלתי אותו חזרה כמה

שאלות שרציתי לדעת וכמובן הסברתי גם על עצמי

ועל כמה שיש לי מוטיבציה ודינמיקה עם אנשים מסביבי וכו'..

בסוף הראיון נתתי את הקורות חיים שלי ויצאתי לי משם בחיוך

גדול וביטחון עד השמיים!

מקווה שאני אתקבל לשם תחזיקו לי אצבעות!!