אני אחת שמחפשת עבודה

אם אתם קוראים את זה,אתם בוודאי תצחקו כמוני,לטובה.לפני כמה ימים שייטתי לי

ככה בכיף שלי איך לא בפייסבוק,אני רוב הזמן שם,אם שמתם לב..ורציתי ככה למתוח

את גבולות החברות הקיימת שמציעים שם.אז כמו שאתם יודעים אני מאוד מעריצה את

השחקן החתיך ההוא מעל טבעי -Ackles jensen (תעיזו להגיד שלא!) אז החלטתי לבדוק

כמו שהבנתם אם אוכל להתווסף למאגר המעריצים המאוד רחב ידיים יש לציין.מצאתי

במאגר של החיפוש את התמונה שלו,חיפשתי תמונה שנראית אמינה דיה,שאוכל באמת

לדעת שאותו מעריץ או מעריצה הוא חולניק,ככה שהמידע יהיה ממש,איך אומרים את 

זה הישר מהשטח.הסתבר אח"כ שזה טעות ותיכף תבינו למה,אבל בכל מקרה שלחתי

את הבקשה.אז כמו שכבר אמרתי,שלחתי את הבקשה וכמובן שאז השם שלי לא היה

באנגלית אלא בעברית וחשבתי אולי להשאיר את זה ככה,סתם כדי לראות מה יכול

לקרות אבל היות ולא קרה שום דבר,החלטתי אתמול או שלשום נדמה לי לשנות את

זה לאנגלית שאולי יהיה יותר קל לאותו אחד לאשר אותי.וכן,כמובן,חיכיתי די בצפייה

דרוכה אבל לבסוף זה קרה,היום אישרו אותי! אותו מעריץ או מעריצה מאיפה שזה לא

יהיה בארץ (המידע עליו היה חצי,חצי.אז הצטערתי שלא השארתי את זה בעברית אבל

נו ניחא).גם ככה לא באמת קניתי שזה הוא.זה שקוף שאין כזה סיכוי.תכלס לא נראה

שהוא כל כך יטריח  את עצמו בשביל לפתוח פייסבוק ועוד לשבת ולאשר איזה מיליון

וחצי אנשים או עוד בכלל לכתוב סטטוסים באנגלית.שהוא בכלל אפילו לא מכיר את

השם שלהם.אבל בכל מקרה זה מגניב.תודו.ככה בשביל הבידור.עכשיו זה כל פייסבוק

שפתחו לו או לכל שחקן אמריקאי אחר.אבל זה נחמד לדעת שיש מישהו שעוקב אחריו

בשבילנו.שמידי פעם מקבלים פה ושם מידע קטנטן.לא?

שדברים טובים עומדים לקרות,אני מרגישה את זה עמוק.אני יודעת שזה קרוב ושזה

יהיה טוב ממה שזה נראה.אני לא יודעת,אולי זה בגלל הרצון העז,אין לי מושג,אבל אני

הולכת מתוך אמונה שאולי בכל משהו אם אני אגיד לעצמי שיהיה טוב אז משהו ישתנה

ואני ארגיש טיפ טיפה יותר טוב ממה שהרגשתי בכל השנה.להרגיש טוב זה לאוו דווקא

רק מבחינה של רוחניות,אלא מתוך ההרגשה לשם ההרגשה הטובה.אני מאוד מאמינה

באלוהים וביכולות שלו וזה בשבילי די מספיק.אגב,תמיד שאני נוסעת לראיון עבודה

אני כמעט ולא רואה סלבים,אבל היום משום מה ראיתי אחד ותמיד שזה קורה אני יכולה

להיות בטוחה שהיום הזה ובכלל הולך להיות לי מצויין.אל תשאלו למה,זה משהו  שיש

בי תמיד.אתמול שהלכתי לבית הכנסת הקטן הלכתי הפעם במטרה לדעת אם אלוהים

אכן סלח לי על כל אותם עוונות וחטאים שביצעתי ועשיתי ל"ע כל השנה.אם לומר לכם

מה אני חושבת נדמה לי שכן,כמעט לכל בן אדם מגיע הזדמנות בחיים לתקן,גם אומרים

שהוא סולח מלמעלה אז אני מאמינה להם.ולמה כמעט,כי יש הרבה צרות  וכו' שלגביהם

אני כבר לא בטוחה.כי לסלוח לבן אדם שעשה מעשים זה לא תלוי בי לומר.אבל לגבי

הסליחה שלי אישית אני אומרת שכן.כי השתדלתי ואני משתדלת,אני עושה וממשיכה

לנסות להיות אדם יותר טוב,יותר אופטימי יותר סבלני כל הזמן.

אני כידוע לכם,בן אדם מאוד מאוד עקשנית בכל מה שנוגע למציאות חיפושים או אם

להיות יותר מדוייקים אז לכל דבר בחיים כמעט.שאני רוצה למצוא משהו,יתפוצץ העולם

אני אמצא אותו.אני לא אהיה שקטה עד שאני לא אהיה בטוחה שאני אכן מצאתי את מה

שאני שאיבדתי.גם אם יצא שאני אחפש את זה מאה שנים אני אמצא את זה.אתם יכולים

להגיד שזה סוג של הפרעה,תגידו משהו לא נורמלי,אבל יש המון פעמים במהלך הזמן

שאני מאבדת דברים שאני יודעת ששמתי משהו במקום כלשהו או ששמו אותם איפשהו

שאם עכשיו אני לא אעזור לחפש או אמצא זה ימשיך לצחוק עליי אחר כך.זה הרי פשוט

לא הגיוני שייעלם משהו שאני שמתי ואני לא אמצא את זה במקום שהנחתי.אני מחפשת

בכל פינה,בכל חור אפשרי,חושבת איפה שמתי ומתי ולמה,משחזרת את כל צעד וצעד

שלי ובקיצור הופכת את כל העולם ואשתו ולא מוותרת.שאני מצליחה לבסוף,אין תגמול

יותר מזה,זה הכי כיף למצוא את מה שמאבדים,זה הקלה ענקית מאין כמוה.זה הרגשה

שאומרת שאין כמעט דבר שהוא לא בר מציאה.וכן יש אנשים שמחפשים ומוותרים,שזה

גם בסדר,כי לא חייבים להפוך ולבלגן רק בשביל דבר אחד,אבל אני לא מסוגלת,אצלי

לכל דבר שנאבד יש ערך שהוא ערך חשוב.

ואגב מציאות תראו את זה.  

קודם כל אני לא מנסה לעצבן אנשים בפוסט הזה או להגיד שאני ככה או ככה אני

בסך הכל כותבת את מה שאני חושבת נטו.זה הרי המהות של העניין והבלוג לא? או

שאני טועה?

בכל מקרה,אם שמתם לב,תמיד יש רוב גדול של נערים ונערות (אני לא רוצה להכליל

או לתת הגדרות כי בכל זאת,אז אני אומרת רוב ולא כולם,שיהיה ברור),שבאים לבית

הכנסת יותר מכל השנה עצמה.אפילו אני.שאני לא דתיה או חרדית,אלא רק מאמינה.

היום הלכתי עם אימא לבית הכנסת הקטן.תמיד היינו הולכות לבית הכנסת הגדול אבל

בגלל שהיא מבינה יותר טוב את הדברים שנאמרים בבית הכנסת הקטן ויותר קל לה

אז החלטנו ללכת לשם.אז שנכנסתי לשם ראיתי קומץ של בנות שהתלבשו טיפה לטעמי

פרובוקטיבי מידי.הן לבשו שמלה קצרה שחורה,חולצה לבנה שמתחתיה לבשו גופיית

סבא שלא השאירה מקום לדמיון ונעלו נעלי עקב גבוהות.או למשל הייתה שם בחורה

אחת שלבשה שמלה חושפנית שהראתה את כל העניינים שלה.למה זה אגב מפריע לי

יותר מהמקרה של הילדה שהשתתפה בתחרות? אז ככה,כי פה זה לבוא במודע למקום

שיודעים מראש שהוא קודם כל קדוש,שלבוש פרובוקטיבי מידי זה לא מכובד ויאה,כי

אני מאמינה שיש דברים ששווה וצריך להילחם עליהם אבל במקום שהוא מאוד קדוש

זה עניין הכבוד נטו לאלוהים ולמקום מאשר לאנשים.היו שם המון כיסאות שהיו שמורים

מראש לנשים  שקנו אותם מראש לפני אז כל פעם שאיזה אישה נכנסה נוצר הרעש של

הכיסא,שהפריע לאישה אחרת להתפלל אז אותה אישה התחילה קצת להתרעם על זה

עד שכמה נשים שהיו לידה הרגיעו אותה.עכשיו זה נורא מצחיק שזה קורה כי מה שהיה

צריך להפריע לה יותר זה הקומץ של אותן בחורות ולא רעש מסכן של כיסאות..כי תבינו משהו כמו שמצפים ממני לא לנסוע בשבת או לא לאכול ביום כיפור בחוץ כי יש אנשים שצמים אז גם הילדים שנוסעים על אופניים,לא שונים ובקיצור אף אחד לא שונה מאף אחד.