הגיגיה של מייפל

שנה שלמה כתבתי בבלוג הזה, שנה שלמה שבה הרגשתי חופשייה לכתוב הכל וזה היה נפלא.

היה לי בלוג אישי במשך שנתיים לפני הבלוג של מייפל. אני זוכרת שחשבתי במשך כמה זמן על לפתוח בלוג אישי חדש. אנונימי. חשבתי על כינוי ושם מתאימים, בחרתי את העיצוב וכתבתי את הפוסט הראשון. בהתחלה התרגשתי, כי בכל זאת, זה היה בלוג חדש והתחלה חדשה, הזדמנות נוספת לישראבלוג להכיר אותי. אני כל כך שמחה על ההחלטה הזאת, כי זאת הייתה בין ההחלטות הכי טובות שהחלטתי בשנה שעברה. אחרי כמה זמן סגרתי את הבלוג השני והבלוג של מיס מייפל הוא הבלוג הפעיל היחיד שלי בישראבלוג, וטוב שכך.

בתור מיס מייפל, הצלחתי להתחיל מחדש, לכתוב מבלי לדאוג שאנשים שאני מכירה קוראים לי בבלוג, להכיר המון אנשים מדהימים, תומכים ואופטימיים (תודה לכן, סאני, יולי ושלגיה), והכי חשוב, לכתוב ולגרום לכם להכיר אותי דרך הקטעים הקצרים שאני כותבת.

למדתם להכיר אותי שאני לא יכולה בלי שיר ותמונה מתאימים לפוסט, להחליף עיצוב כל שבועיים ולהתלונן על כך שהחיים הם לא הוגנים.

אז אני רוצה לשאול את כל הקוראים שעוקבים אחרי הבלוג מאז שהוא צעד את צעדיו הראשונים- מה למדתם עליי במשך השנה הזאת? חיובי או שלילי, אני אקבל את זה. רק אל תהיו יותר מדי קשים, אתם יודעים עד כמה אני רגישה.

ואני חורגת מהרגלי, שיר בסוף הפוסט ולא בתחילתו. ובלי תמונה. ג'וש גרובן המדהים.

אוהבת את כולכם,

מייפל