אני מריחה כבר את סוף הסמסטר. המצגת שהייתי צריכה להציג בפני הכיתה עברה יחסית בסדר, הקול שלי רעד בחמש דקות הראשונות וגמגמתי, אבל אני חושבת שנרגעתי ככל שהמשכתי לדבר. כן לקחתי משהו שירגיע אותי קצת, אבל משום מה אני אף פעם לא יודעת להגיד אם זה משפיע או לא.
עכשיו שהמטלה הגדולה כבר מאחורי, אני יכולה לחזור לנשום. המטלות שנשארו לי הן יחסית קטנות חוץ מאחת, אבל אני כבר לא צריכה לעמוד מול אנשים ולהציג עוד משהו לבד.
אני לא מאמינה ששנה א' עברה כל כך מהר. אני עדיין זוכרת כשהחלטתי לפני שנה ללכת ללמוד חינוך ואיך המנהלת שלי בבית הספר בשירות שמחה כל כך, ועכשיו אני נמצאת בחדר במעונות שכמעט שנה אחת מאחוריי.
אף על פי שלא נשאר הרבה זמן לסיום הסמסטר, יש לי כל כך עוד כל כך הרבה מה לעשות. יש לי הרבה מטלות קטנות וחלק קצת יותר מורכבות, אבל אני רואה איך הרשימה מצטמצמת ומבינה שאני באמת מסיימת את השנה הראשונה של התואר. יש לי הרגשה שלתקופה הזו אני אתגעגע יותר מאשר לתיכון.
אני רוצה לחזור לכתוב, עכשיו אני מרגישה שאני חלודה קצת ושאני כותבת כמו ילדה קטנה, אני מקווה שעוד כמה פוסטים אני כבר אתרגל למילים שרצות על המקלדת ואחזור לכתיבה שאהבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss Maple