הגיגיה של מייפל

לראות אותה מחייכת בביישנות כשהוא מסתכל עליה. לראות את המבטים התמימים והביישנים שלהם.

לראות אותה שמחה ומאושרת על שיש לה מישהו כל כך חמוד ומתוק כמוהו לצידה.

לראות אותה מחייכת מהודעות הטקסט שלהם. לראות את הפנים שלה שקועים בתוך מסך הפלאפון שלה.

לראות אותם מסתדרים כל כך, ישובים זה לצד זה בשלמות מסויימת, שזה יפה כל כך עד שאפשר לבכות.

לראות אותם מדברים וצוחקים מהבדיחות הפרטיות והחמודות שלהם.

לראות אותם מתאימים זה לזה באופן מושלם.

אני מקנאה בה כל כך. 

אני מקנאה בה על כך שיש לה היכולת לחשוב על מישהו כל הזמן, על כך שהיא יכולה לדבר עם מישהו.

אני מקנאה בה על כך כשהיא מקבלת הודעת טקסט, היא יכולה לחייך ולשמוח.

אני מקנאה בה על כך שיש לה מישהו שחושב עליה רוב שעות היממה.

אני מסתכלת עליהם ושואלת את עצמי, מתי יגיע הזמן שלי להיות נאהבת? מתי יגיע הזמן שלי להיות שמחה ולחייך כל הזמן?

מתי יהיה לי משהו כל כך מושלם כמו שיש להם?

מייפל.

הסתיו היה העונה הכי אהובה על אריה. היא אהבה את הרוח השורקת, את הקרירות הנפלאה אחרי חומו הבלתי נסבל של הקיץ.

היא אהבה את העלים הנבולים מתחת לעצים הרבים בשדרה, שעליהם יכלה לדרוך ולהשמיע קול מוזר בדרכה הביתה מבית הספר.

היא אהבה את זה שהיא יכלה להתעטף היטב בשמיכה ולהינות מהרוח הקרירה שנשבה דרך החלון. 

היא אהבה את המזג אוויר שאפשר לה לרוץ ולהשתעשע והיא לא התעייפה מהר.

היא אהבה את הלילה שהגיע מהר, ואת הירח שזרח בשמיים.

ויותר מכל, היא אהבה את הפיקניקים שערכה עם משפחתה בפארק. היא אהבה את תחושת השייכות והאהבה.

הסתיו היה עונה מאוד שמחה ואהובה על אריה, עד כדי כך, שהיא חיכתה אליו כל ימות השנה.

אח.. אין כמו הסתיו. החום הבלתי נסבל נעלם ואפשר להתחיל לחיות.

החלפתי עיצוב, כי פשוט לא יכולתי לראות יותר את העיצוב הקודם. אין לי מושג למה, אבל הוא הפריע לי.

החופש נגמר, ומחר חזרים לשגרה.

שיהיה לכולם שבוע טוב ואופטימי,

מייפל.

אני מרגישה שהן לא מבינות כלום. הן תמיד עושות מה שבא להן, ואני תמיד יוצאת הדופן.

הן חושבות שאנחנו חייבות לעשות משהו כל יום? מה אם פשוט אין לי כוח? מה אם אני לא יכולה מבחינת זמן או כסף?

הן אף פעם לא יבינו, הן אף פעם לא היו ולא יהיו במצב שאני נמצאת.

ככה זה היה תמיד, וככה זה ימשך.

החיים מבאסים, אבל צריך לחשוב תמיד על הצד החיובי. הבעיה היא שאני לא מוצאת אחד כזה.

מייפל.

משמעות האהבה בשבילה הייתה חזקה.

בשבילו, לאהבה לא הייתה משמעות בליבו.

היא הייתה רק עוד אחת בשבילו. עד הרגע שבו התחיל להיות לו אכפת.

עד הרגע בו הוא התחיל לאהוב אותה.

המשמעות התוודעה למוחו, וזאת הייתה משמעות יפה. משמעות אמיתית.

המשמעות היא שאתה אוהב מישהו כל כך, ואכפת לך ממנו, עד כדי כך שאתה לא יכול לחיות בלעדיו.

זאת המשמעות בשבילם.

זאת המשמעות של האהבה.

מייפל.

אני מביטה אליו, מעבר לרחוב. לא נראה שהוא הבחין בי.

היא לידי, התחילה להתרגש ומנסה לא להראות את זה. אני מקנאה בה כל כך.

אני ממלאת עוד כוס, מנסה להיות אדישה. קופצת מפה לשם. הן לא אומרות מילה, וזה טיפה מאכזב.

אני נותנת מבטים קצרים, הלב שלי מתחיל להתרגש.

אך בסופו של דבר, שום דבר לא קורה.

בסופו של דבר, הכול אמיתי אצלן, ואצלי זה בגדר חלום.

בסופו של דבר, אני נשארת בודדה בלב.

מייפל, שמשתוקקת לטיפת חיבה.

ישבתי על החול, כשהאוזניות על אוזניי. שיר אחר שיר התנגנן לו בזמן שישבתי על שפת הים, צופה בגלים שהתנפצו על החוף.

הזריחה עמדה להגיע וקו האופק התחיל להפוך לבהיר יותר עם קווים תכולים ואפורים. זה היה מראה מדהים.

העיניים שלי כאבו מהלילה חסר השינה שהעברתי, אך לא העזתי לעצום עין ולפספס את הדבר המדהים שהיה מול עיניי.

שמעתי רחש צעדים מאחור ואז הרגשתי שמיכת צמר כחולה מונחת עליי. הוא התיישב לידי וחייך אליי חיוך מקסים.

"תודה." אמרתי והצטנפתי בתוך חיבוקו החם והאוהב. "אני אוהבת את הזריחה." מלמלתי.

"אני אוהב אותך." הוא אמר וגרם לי לחייך. 

הזדקפתי והסתכלתי לתוך עיניו החומות שהביטו בי במבט רך ואוהב. חיבקתי אותו חזק ונישקתי אותו. לאחר שהתנתקנו, הוא המשיך להביט בי.

"אני אוהבת אותך." אמרתי לאחר רגע והצטנפתי שוב בתוך חיבוקו החמים.

איך בא לי ללכת לים. התגעגעתי לכתוב כאן.

Miss Maple.