אני לא מצליחה ללמוד יותר. אני לא מצליחה לשבת שעה רצוף וללמוד כמו שצריך. אם אני קוראת סיכומים במחשב, העיניים שלי ינדדו לכרום ואני אבלה שעה ביוטיוב ובישראבלוג. אם הפלאפון שלי נמצא לידי, אני אכנס לאינסטגרם, פייסבוק וואטסאפ. אני לא מבינה למה, אבל כבר לא אכפת לי אם אני לומדת או לא. שיהיה מה שיהיה. קיבלתי 65 במבחן האחרון בספרות ולא אכפת לי. יש לי מחר מתכונת בספרות ולפי הציונים הקודמים, לא הולך להיות לי מגן גבוה, אבל בכל זאת אני לא לומדת. אני לא מבינה מה הבעיה שלי ואם אני אמשיך כך, כל הזמן שהשקעתי בי"א לא יהיה שווה כלום אם בסופו של דבר ציוני הבגרות שלי ירדו בי"ב.
זאת שנה אחרונה, זה התירוץ של רוב התלמידים. מותר להבריז, לא להכין שיעורים ולא ללמוד. זאת השנה האחרונה והכי חשוב לעשות זיכרונות.
התירוץ שלי הוא שי"א שחקה אותי והשאירה אותי חסרת כוחות ועייפה. י"א גרמה לי להבין מה זה לחץ.
אחרי הכול, זאת באמת השנה האחרונה שלי. השנה שבה אני אמורה לבלות ולעשות כיף, כי זאת השנה שזוכרים מהתיכון. אבל זאת גם השנה האחרונה, הרגע שבו עוצרים ואומרים שצריך רק לעשות מאמץ אחרון.
לא הגעתי לשלב הזה. כל מה שאני חולמת עליו זה פברואר.
מייפל
(כל כך שמחה שאני שוב חותמת את הפוסטים שלי בשם הזה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss Maple