אז יש מחנה גדול. אין חשק, יש מחנה.
טוב, נו.
יער אחר, שונה.. חם יותר, כפי הנראה...
נקווה לטוב.
הסתפרתי ועשיתי פסים ירוקים בשיער.
יצא מעניין.
אם זה היה רק תספורת הייתי מוטרדת מהתוצאה, אבל הירוק חביב. חוץ מזה שהוא נראה כאילו צבעתי את השיער בלורד (ואני יודעת איך השיער שלי נראה אחרי זה).
אחרי צפייה ב'וויל וגרייס' הגעתי לתובנות לגבי החיים.
גיליתי שאני צריכה ידיד הומו (גייפרינד). ואני צריכה לגור איתו. וזה יהיה ממש ממש מגניב. בדיוק כמו גרייס. שאין לה אף אחד, ווויל מביא כל הזמן דייטים הביתה, אבל ממש מגניב לה. הם עושים ביחד שעווה.
הלכתי לקניות בת"א. מצאתי דווקא דברים מגניבים, ופשוט קניתי אותם.. זה היה ממש מוזר, בדרך כלל אני לא קונה שום דבר, חושבת על זה בבית, מחליטה שאני ממש רוצה את זה, ואז לא מוצאת את זה שוב.
גם הפעם זה קרה, רק שמצאתי את זה.
חוץ מאת הכובע.
גאד דאמט, אני כל כך רוצה את הכובע הזה!! אני פשוט צריכה אותו! עכשיו אני אבזבז את כל מרצי על מציאת הכובע ההוא.
או שלא.
אבל אני עדיין חושקת בו.
לילה, אל תאשימו אותי.
צילמתי את הדברים שקניתי. אני אשקול להעלות לכאן את התמונה.
(אשקול? ברגע שאני אשיג את המטען אני אעלה את זה לפה, אל תדאגו. עד שסוף סוף קניתי בגדים אני אתלהב מזה עד שיימאס. ולא ימאס.)
נעלמתי לרגע, ובכלל שכחתי שאני באמצע עדכון.
חה. מוזר.
לפחות חצי שעה ריחפתי עד שבמקרה נזכרתי.
כנראה שאני שאמת צריכה לישון.
מכירים את זה שלפעמים יש משהו טוב לראות בשני ערוצים בו זמנית, ואתה מתלבט במה לצפות, אז אתה מזפזפ בין הערוצים, ורואה קצת מכל דבר..
מיד בסיום שתי התוכניות (שבאופן מפתיע יסתיימו תמיד באותה השנייה) לא יהיה דבר אחד מעניין לראות בטלוויזיה, אלא אם אתה אוהב את התוכניות של החינוכית.
לפני שאסיים אספר לכם סיפור חביב.
לילה אחד, אחי הקטן הלך לישון במיטתי [אי אפשר להרדים את שני האחים שלי (שחולקים חדר) באותו חדר, הם מפריעים אחד לשני (אבל השני לא מפריע לאחד, בדרך כלל.) אז אנחנו מרדימים כל אחד בנפרד.] ערב אחד לא הייתי בבית, כשחזרתי לחדרי אחי אחי הקטן ציפה לי על מיטתי [ואתם לא יודעים כמה מבהיל זה להכנס לחדר, לחלוץ נעליים, להוריד את התיק, לנשום נשימה עמוקה, ואז לשמוע קולות נשימה מכיוון אחר לגמרי- להחטיף מבט לכיוון המיטה ולראות יצור חי נם במיטתך. מבהיל ביותר לחלקיק שנייה הראשון. מתרגלים]. אז בלי לסטות מהנושא- מצאתי את החמדמד בחדרי, והעברתי אותו לחדרו [כן חמודי, עכשיו תתחיל ללכת. יופי. לא! לא ליפול!! יהיה לך הרבה יותר נוח לישון במיטה שלך מאשר על הרצפה! באמת! כל הכבוד]. כשאני נכנסתי למיטה והתכוננתי לישון, גיליתי שמשהו קשה ציפה לי מתחת לכרית [ממש הנסיכה והאפונה. או העדשה או ווטאבר]. ספרי ילדים. אושר עילאי. מתוך כעס החרמת לו את זה [לא היה לי כח להחזיר את זה לספרייה שלו, אז זה פשוט נשאר.]
ובכן, ילדים, מאז יש לי בחדר את 'הבלש הצעיר והשוד הגדול במוזיאון'.
(טוב, אני מודה, איבדתי את הפאנץ'. אם היה פאנץ'. אניווי, זה מה יש. תתגברו.)
אני יודעת שחפרתי. אבל זה לפחות מוסיף לי עוד פוסט לרשימה. כר שלושה בחודש זה. יפי- דו.
אוהבת (ומקווה שבקרוב אלך לישון. לטובתי.),
מיכל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
