נומצ' : )

ראש השנה היה די בסדר.... הבנים לא היו אז לא היה מצחיק והייתי במצד רוח שלפני מחזור((משוגעת שמחה עצובה עצבנית וכו'...))

ואז בשבת זאת אומרת בשישי בערב זה קרה.... טוב- אני אסביר.

קודם נחזור ללפני חצי שנה בערך.... ביום ירושליים:

אני וז' (חברה טובה ומצחיקה שלי!) יצאנו ביום ירושליים עם כל החברה של השכונה שלה... זאת אומרת: אני גרה בשכונה שנקראת "הרמה" והיא גרה בשכונה רחוקה יותר... אפשר להגיע בין השכונות רק באוטובוס אבל אנחנו לומדות באותו בית ספר אז אנחנו חברות... ואז נסענו בקו 417 שהולך לירושלים ומשם היינו צריכים ללכת כמה זמן ובסופו של דבר להגיע לכל החברה.... אז... קיצר- כעע...

באוטובוס היה קצת מצחיק... צחקנו (אולי זה קצת רע!?!) על חרדיה מצחיקה... ואז אחרי כמה זמן שמנו לב שחשורה של בנים ישבו לידינו... כם לא נראו לי מוכרים...ואז נזכרתי שפעם הלכתי לקולנוע והייתי איתם באוטובוס ואז שמנו לב שנכנסנו ביחד להארי פוטר חלק א' אבל רק 1 מהבנים זיהיתי.... קיצר...

הסתכלתי עליהם... אתם יודעים מזה בנות של ימינו....... מחפשות חתיכים... פחחחח

ואז העין שלי קלטה אחד. היו לו עיניים כחולות גדולות כאלו... עכשיו אני עובדת על ספר חדש... אני לא מעלה אותו לבלוג אבל אני מתארת בו שיש לתום (הדמות הראשית) עיניים ירוקות בוהקות גדולות מהממות כאלו! ולו היו בדיוק את אותם עיניים!!!! אז העיניים שלי לא יכלו להפסיק להסתכל עליו. הוא נראה כמו רוני בסיפור... אנלא יודעת... שקט?! רגיש?! כן... מאוד!!!

וזה מצא חן בעיני!!! פפחחח אז המשכתי לעקוב אחריו...אני וז' עשינו משימות אחת לשנייה כמו'תשאלי את הבנים האלו לאן נוסע האוטובוס הזה....!' ואז יצא שגם התחלנו לדבר איתם... הוא לא ממש  דיבר רק צחק מבדיחות וכוחלי..... גם אני לא ממש דיברתי כי קצת התביישתי... אחרי שירדנו יצאתי החוצה ואחד מהם שאל אותי בנות כמה אנחנו: בכיתה ז'! אמרתי לו כי הייתי רק בת 12 וחצי וזה נשמע יותר קטן!!! (זה היה כשהייתי בכיתה ז'... פחחח עכשיו אני ח'....:)) קיצר........-

הוא אמר :אנחנו בט'... ואז הם הלכו לדרכם ואנחנו לדרכינו

שכתי ממנו אבל אחרי כמה שבועות שכבר הספקתי לשכוח מזה ראיתי אותו שוב...

סוף השנה כולם היו לחוצים: מה נעשה בקייץ? הבנות והבנים התחילו לתכנן- אנחנו טסים לחו"ל אנחנו עושות קייטנה אנחנו הולכים להתנדבות!

אז.... אני הלכתי לקורס בהתעמלות כדי להיות השנה מדריכה((כן כן אני 8 שנים בהתעמלות בייבי!!)) קיצר.... אתם יודעים את ההמשך(אני וע' שהוא היה במחנה כדורסל בקומה למטה בייחד וכולי...)

ואז היה מפגש של ההתנדבות... תאכל לא תיכננתי להיות בזה אבל... ר' הכריחה אותי ללכת..

המדריך הסביר את הכללים: כל ילד\ילדה צריכים להתנדב 8 שעות בשבוע ואז להביא תמונות אישורים שאכן התנדבתם ואז תוכלו לצאת לאטרקציות במחיר זעום..... 30(ש"ח ללונה פארק ומסעדה יוקראתית!!! טואוווב!!!??!!)

קיצר... הוא לא היה שם אבל במפגש הבא הוא היה.... הבטתי בעיניים שלו וישר זיהייתי אותו!!! הלב שלי ריקד ריקוד קטן המשכתי לעקוב אחרי בעיניי

אחרי שבוע בערך.... היה מפגש מיוחד ביום שני: תחרות כישרונות צעירים!

אני לא השתתפתי כי אני ביישנית וגם כאילו אנחנו היינו הגיל הכי קטן וזה דיי מפדח להופעי... ותאכלס מה נעשה? נשיר?! פחחח כל כך לא!!!!

ואני לא זוכרת מה הוא עשה אבל לרגע היה משעמם אז יצאתי מישם- מהאזור של ההופעות- זה במין שמורת טבע מיוחדת כזאת שהמדריך והילדים שלו מתפחים הם כזה בקטע של טבע ... פחח משועממים! קיצר הייתי ליד השער שזה אזור מרוחק מההופעות ורציתי אני ת' וט' לשבת בספסל ולשמוע שירים עם סיגנון.... (ברונו מארס כמובן!!! <3) הוא עמד בחוץ

לא להסתכל! לא להסתכל' אמרתי לעצמי אבל לא הייתי יכולה: הסתכלתי עליו טיפונת והוא פתאום אמר: "אתן הולכות? אל תלכו!"

הלב שלי קפץ! הוא דיבר אלי?!?!?! פחחחח איזה מפגרת וקטנה בטח נראתי שם! חייכתי ואמרתי לו כזה:

"לא אנחנו חוזרות אנחנו רק יוצאות לבחוץ לכמה דקות..."אז יצאנו וחזרנו והוא כבר לא עמד שם... הוא המשיך להיות שקט מופנם ואני המשכתי להסתכל עליו ולחשוב בלב שלי...... למה? למה אני לא בגיללל שלווו???????.

ומה זה קשור עכשיו???

פחחחח אז הנה הפואנטה: (או איך שלא כותבים את זה!!!)

בשבת הבנים לא היו אז נאלצנו להסתובב רק הבנות באזור הפארק המרכזי. הן היו משוגעות ואני הייתי בדקה הזאת של אוף באלי לקחת איזה בן ולפלרטט איתו!!! פחחח ואז הוא ישב לבד על הספסל! בהתחלה לא שמתי לב אליו אבל אח"כ זיהיתי... הוא הסתובב עם כל הילדים בכיתה ט'!

זה עיצבן אותי!!! מאוד!!!!כאילו......... אוףףף למה אתה לא מתייחס אליי????!!!!! הרגשתי עצובה... מאוד עצובה!!!

רציתי לחבק אותו כזה וללחוש לו את מה שאני הרגשתי ואולי.... מרגישה. הוא חייך... אלי?! לא! למה שהוא יחייך לאיזה קטינה מח'?!?!

אני לא יודעת איך זה אצליכם אבל אצלינו כל שיכבה לחוד!!!!

לפחות בין הבנים.... זאת אומרת: יש לי כמה ידידים בי' אבל בקושי שאני מדברת איתם ואפילו היי ברחוב לא תמיד קורא.....

אז... למה?

למה יש את ההרגל המטומטם הזה שקטנות לחוד וגדולים לחוד????????\זה כל כך עיצבן אותי... ואז בשבת כל היום והערב ומוצ"ש הוא היה לידי... זאת אומרת החברה של ח' ישבו על ספסל אחד והחברה של י' ישבו כמה ספסלים ליידינו...

אני ישבתי על הריצפה מול הספסל ומישהי סיפרה בדיחות... הוא ישב על הריצפה רחוק ממני...... ופתאום הוא הסתכל עלי. הסתכלתי עליו במבט עצוב כזה... לא יכולתי לחייך!!!! הוא מזהה אותי? הוא יודע מי אני?

ונורא מיכל: הוא יודע מה אני חושבת עלי???!!!??? טוב... כולן אומרות לי שאני שקופה..... אז.. הוא שם לב?

אני לא יודעת איך קוראים לו... או באיזה בית ספר הוא לומד אבל אני כן יודעת שיום אחד אני אשנה את החוק ההרגל או מה שזה לא יהיה בין הגילאים!!!!!

קיצר... חזרתי הבייתה עצבנית.... מאוד... כולן כזה שאלו אותי מה קרה? אמרתי רק שאני ממש עייפה... זה לא נכון!!!!!

אוףף!!!

טוב... יש לי בוקריפורט מחר באנגלית אז.......

ביי

נעם ((נומצ'))