"רק רוצה לברוח" נקודת מבט שונה

שנה חדשה, דרך חדשה, התחלה חדשה.

ישלי אפשרות לחזור להיות אני - אבל למה לי?

אני לא משקרת לעצמי, אני לא משקרת לאף אחד.

אני לא בוחרת להשתנות, אני בוחרת ללכת בדרך אחרת.

אני יכולה ללכת ברחוב, לשמוע גינויים ולבכות - למה לי?

אני יכולה להקשיב לכל העולם כשהוא אומר לי פגם פגם שלי - למה לי?

אני יכולה להעמיד פנים כאילו אני לא שונאת את מי שצוחק עליי - למה לי?

למה לי?

למה לי לגרום לעצמי כזה סבל?

למה לי להכריח את עצמי להמשיך באותה דרך מייגעת, דרך ללא מוצא,

ללא אור שמאיר את קצה המנהרה החשוכה.

אבל למה לי ?

זה הרגע לעשות את השינוי, זה הרגע לקחת את עצמי בידיים,

זה הרגע לעמוד על שולחן ולצעוק זו אני, זה הרגע להוכיח שאני שונה, מיוחדת,

שאני טובה, שאני יכולה..

הדרך לפסגה קשה, והדרך לקרקע קלה.. אבל אתם ייתם מוותרים? אתם הייתם נופלים?

כי אולי הדרך קלה, אבל היא עדיין ספוגה בכאב, עלבון, אכזבה, קנאה, היא ספוגה בשנאה.

הדרך למעלה קשה - אבל היא טובה, יפה, מיוחדת, מספקת ובסופו של דבר? אני אוכל להביט מהפסגה,

לראות את אלה שעדיין מנסים לעלות, אבל כל צעד למעלה מוריד אותם שני צעדים אחורה,

אני אסתכל למטה, ואראה את עצמי, את מי שהייתי, ואבין שאני יותר טובה מהם..

ואז? אני אמשיך, קדימה, עם ראש מורם, בלי לפחד, כי אני מוצאת את עצמי לאט לאט..

אז למה לי לוותר על זה ?

אטתם יכולים לצעוק, אתם יכולים לצרוח, אתם יכולים להרביץ ואתם יכולים לחסום לי את הדרך,

אבל בסופו של דבר אני אגיע לפסגה וכל פעם שתנסו להוריד אותי למעלה, רק תדחפו אותי למעלה.