בוקר טוב\צהריים טובים לכולם (:
אני עדיין מעדכנת משוויץ, כבר את הפרק השני בסיפור... נוספה פה דמות חדשה, שאתם יכולים לראות אם אתם רוצים בפוסט דמויות.
אני יודעת שהוא לא יצא מדהים, אבל בגלל שהוא בסך הכל פרק שני הוא היה אמור להוות מעין מעבר לפרקים הבאים... 
בכל מקרה, הפרק השני - אחיות!

********************

הכול קרה מהר מדי.
גיא ניסה לשחזר חלקים בראשו, אבל נאלץ להפסיק בגלל צחוקו החלש של אופיר. זה היה אמור להיות צחוק מעודד, להגיד שהכול בסדר, אבל במקום זה עוצמת הצחוק הדאיגה את גיא, שידע שכנראה אופיר לא מסוגל ליותר כרגע. הוא הביט בו בחיוך מאולץ.
"נו, מה כבר קרה..." אופיר הסתכל מעלה אל גיא. "יעשו לי כמה תפרים ברגל, וזהו. נגמר הסיפור. אל תדאג..." הוא השתנק קלות בסוף המשפט, גורם לפרמדיק שישב בקצה האמבולנס לגשת אליו ולהזריק לו עוד משכך כאבים. גיא בהה בערפול במזרק, בידיים האוחזות בו וברגלו של אופיר ששקעה פנימה כשהמחט ננעצה בה. הוא הרגיש בחילה.
"אתה בסדר?" הקול של הפרמדיק היה יציב וברור, אבל גיא בקושי הבין את דבריו. הוא נשען בעדינות אחורה והתחיל לעסות את מצחו עם שתי אצבעות כשהרגיש יד קרה הנוגעת בו. הוא לא הגיב.

(Cold war kids - hospital beds)

נטע ומיה-לין ישבו שתיהן בחדר בית החולים בו שוכנו באופן זמני אופיר וגיא. החדר הכיל שלוש מיטות. על מיטה אחת שכב איש שנראה זקן למדי וכל הזמן מלמל לעצמו, המיטה השנייה נתפסה על ידי גיא שישב עליה בהפגנתיות וניסה לשכנע את האחיות שהוא מרגיש הרבה יותר טוב ושהן יכולות לשחרר אותו, והמיטה השלישית הייתה ריקה. אופיר היה כרגע בחדר ניתוח, בגלל רסיסי חלודה שהיו בתוך רגלו, מבלי שקיבל חיסון נגד טטנוס מעולם.
היה שקט בחדר, והשקט הופרע רק מדי פעם על ידי מלמוליו של האיש הזקן, על ידי תחינותיו של גיא או על ידי רעש צעדי אחת הבנות שיצאה כדי להביא מים או אוכל לגיא ולשתיהן. הם חיכו שם במשך זמן שנראה להם כשעות, אך כאשר האחיות חזרו ובמיטה המתגלגלת שסחבו היה אופיר, השעון הראה שעברו חמישים דקות בלבד מאז שהגיעו.
נטע קמה בבת אחת, רצה לכיוון האחיות והתנפלה בבכי על אופיר, שבתגובה חייך אליה ומלמל שהוא לא מבין על מה כל הסיפור, בסך הכול חיסון נגד טטנוס וכמה תפרים. מיה- לין התקרבה גם היא אל המיטה ועמדה לידה במבוכה. היא הייתה כאן בשביל גיא, לא בשביל אופיר, וכעת לא ידעה איך להגיב למראהו. למזלה, לא הייתה צריכה לומר דבר. האחיות התחילו להסביר בזריזות מתי אופיר ישתחרר, למה ייקח כל כך הרבה זמן, אילו תרופות הוא ייקח במשך הימים הקרובים ולאיזה מרכז שיקום כדאי לו ללכת.
אחרי שסיימו, אחת האחיות סימנה לגיא שאם הוא רוצה הוא רק צריך לעבור בדיקה אחת, והוא משוחרר. אופיר עשה פרצוף מבואס, מבלי ספק מנסה לרמוז שישעמם לו בחדר לבד. גיא הפגין את חוסר רגישותו כאשר בתגובה הוא הרים את שני אגודליו וחייך, מראה לכולם עד כמה הוא שמח להשתחרר. מיה-לין צחקה בקול, ואופיר שלח אליה מבט מדוכדך. נטע החניקה חיוך.
אחרי כמה דקות של בדיחות משותפות ודיבורים קלילים, מיה-לין הזמינה מונית וגיא הלך לחדר הסמוך, לעשות את הבדיקה האחרונה שנשארה לו. בזמן שהוא בדק אם זה היה החדר הנכון, מיה-לין יצאה אל מחוץ לחדר ובהתה במה שקרה סביבה. שתי אחיות רצו במהירות לאחד החדרים, שלוש אחרות סחבו אלונקה ובה פצוע. כמה מבוגרים ישבו על כיסאות בחדר ההמתנה, כל אחד מהם נראה קצת מודאג וקצת מתאבל. חלקם בכו. האישה שישבה בקבלה ענתה לטלפונים, בעוד האישה שלידה הדריכה אנשים לאן עליהם לפנות כדי להגיע אל יקיריהם. ילדה קטנה ישבה על הרצפה, מבולבלת. היא הייתה יפה. מיה-לין מצמצה כמה פעמים. הילדה הזכירה לה מישהי. השיער השטני הזה, העיניים הירוקות... כן, היא נראתה בדיוק כמו אִמה. היא הביטה בה מהופנטת, בוחנת כל תנועת אישונים קטנה וכל רעידת אצבע אוטומטית. אמה, כשהייתה קטנה, בערך שמונה או תשע, נראתה בדיוק כך. אולי קצת פחות יפה, אבל בדיוק כך. אפילו אותו האף. היא החליטה לגשת אליה.
"ילדה... את נראית מבולבלת. צריכה עזרה?"
הילדה הביטה בה בעיניה הגדולות, ומיה-לין שמה לב שהן היו רטובות. הילדה כיווצה את עיניה ועיוותה את שפתיה, כמו תינוקת המתכוננת לבכי.
"לא, בבקשה... אל תבכי!" מיה-לין ניסתה ללחוש, אך בלי טעם. הילדה כבר התחילה לילל. היא ניסתה להשתיק אותה ללא קול, אבל לא נראה שלילדה היה אכפת. אנשים סובבו ראשים, בודקים אם הכול בסדר ואם מישהו צריך עזרה. למזלה של מיה-לין, אחת האחיות באה והרימה את הילדה על הידיים. היא כמעט והפילה אותה –הילדה באמת כבר הייתה גדולה למדי- אך הצליחה לסדר אותה בצורה נוחה, והושיבה אותה על אחד הכיסאות. היא התחילה לדבר אליה, להרגיע, לשאול מה קרה. הילדה לא הגיבה. לאחר שראתה כי ניסיונותיה אינם עובדים, פנתה האחות אל מיה-לין.
"מה קרה לה?" היא שאלה. מיה-לין משכה בכתפיה.
"אני לא יודעת... היא נראתה מבולבלת אז שאלתי אם היא צריכה עזרה, ואז היא פשוט... התחילה לבכות."
"סתם ככה?"
"כן." האחות העלתה מבט ספקני על פניה, והפטירה "בסדר" קטן, בקושי נשמע. היא התחילה לרוץ בין אחיות אחרות, דולה פרטים ומידע לגבי זהות הילדה. לבסוף חזרה בפרצוף מודאג.
"את הבת של דניאל יוקו?" היא שאלה.
הילדה הסתכלה עליה, פתחה מעט את פיה בתדהמה, ואז הנהנה. האחות החווירה.
"בואי איתי בבקשה... יש כמה דברים שצריך לסדר בשבילך..." היא לחשה. מיה-לין תהתה מה הולך כאן. היא הלכה אחרי האחות עד לנקודה בה האחות הסתובבה ונעצה מבט חמור במיה-לין.
"את לא אמורה לבוא איתי." אמרה בקול תקיף. מיה-לין קפאה במקומה. היא פשוט עמדה שם, מריצה תסריטים אפשריים למה שקרה ולמה   שיקרה עכשיו בראשה, לא שמה לב שהדקות עוברות ושהילדה הקטנה כבר הספיקה ללכת עם האחות, ואז לחזור עם אחות אחרת. שתיהן עברו לידה כאילו הייתה אוויר, אך הילדה פתאום נעצרה, תופסת בחוזקה את ידה של מיה-לין. האחות הסתובבה והביטה בה.
"את מכירה אותה?" היא שאלה את מיה-לין.
"כן!" ענתה לפתע. כן, היא מכירה אותה. זה אמא שלה, אמא שלה כמו שהייתה כשהייתה קטנה. האחות חייכה מצד לצד.
"יופי! יופי, זה מעולה!" היא אמרה. "היא לא מוכנה לדבר עם אף אחד מאיתנו, אבל אבא שלה בדיוק נפטר. אני חושבת שהיא בהלם. אם את מכירה אותה, זה מעולה! את מכירה גם קרובים שלה?"
מיה-לין הרגישה שהיא נאבדת, ועדיין ענתה, כאילו הייתה זאת האמת. "כן. כלומר, אני. אני קרובה שלה. אני אחותה הגדולה. חורגת, לא הבת של מי שנפטר."
"אוה..." חיוכה של האחות התמוסס לאיטו, "אז.. טוב, קחי אותה אל אמא שלה. זה מעולה שנתקלתי בך... תודה רבה!"
מיה לין תפסה בידה של הילדה. "בבקשה," היא לחשה, אך האחות כבר התרחקה. נראה היה שהיא ניסתה להימנע מבזבוז זמן בשיחה מיותרת. "טוב, ילדה, אז איך קוראים לך?"
הילדה מלמלה משהו. כשראתה שמיה-לין לא הבינה, היא חזרה על כך בקול.
"לירון."
לירון. ככה אמה של מיה-לין תמיד אמרה שרצתה לקרוא לה. מוזר.
"אוקיי לירון, אני מיה-לין." היא אמרה בנימה פרקטית, והוסיפה "אני הולכת לקחת אותך, שתגורי אצלי. בסדר?"
לירון חייכה. כן, בסדר. שתיהן התקדמו במסדרון, פונות לכיוון היציאה, כששמעו קול.
"מיה-לין, מי זאת הילדה הזאת?" כמובן, גיא. נראה היה שהיא תמיד שכחה אותו בזמן האחרון. היא הסתובבה אליו, חייכה חיוך ממזרי ואז ירתה מבלי להסס את השקר שאמרה לאחות.
"גיא, תכיר, זאת אחותי הקטנה!"

וואי, עכשיו שמתי לב ששתי התמונות שהעליתי לשני הפרקים הן בשחור לבן! ><" 
התמונה הבאה תהיה צבעונית, מבטיחה! חח ואם אהבתם, מוזמנים להגיב\להיות מנויים\קבועים ^^ 

כמו שהבטחתי, אני מעלה את הפרק הראשון היום!
ניסיתי לגרום לכם להכיר את כולם מהר ככל האפשר, מקווה שלא רצתי מהר מדי עם העלילה.
אז בכל מקרה, הנה פרק מספר אחת, שגרה! מקווה שתאהבו  

********************

נטע התמתחה במיטתה והסתכלה באיטיות הצידה, לכיוון השעון המעורר. היא בהתה בו כמה שניות, עד שהשעה והיום חלחלו לתודעתה, ואז זינקה מן המיטה ורצה אל החדר הצמוד, האחד ששייך לאחיה.
"למה לא הערת אותי?!" נטע שאלה בכעס, שערה עדיין מפוזר ומבולגן ולגופה עדיין הייתה פיג'מה.
"חשבתי שיהיה מצחיק יותר לראות איך תגיבי כשתתעוררי לבד," גיא ענה בחיוך מעצבן.
"טוב, זה לא מצחיק!" היא קפצה לפינת החדר, הרימה כרית שהייתה זרוקה על הרצפה והטיחה אותה לכיוונו של גיא. בתגובה, הוא התחמק וצחק. העיניים הכחולות שלו נצצו, מזכירות לנטע שהיא אינה דבר מלבד חיקוי מדויק שלו.
היא יצאה בכעס מחדרו והלכה אל השירותים, לצחצח שיניים ולהתארגן. היא הולכת לאחר, היא הייתה בטוחה בזה. דווקא היום הוא היה חייב להתנהג כמו תינוק? ביום הראשון ללימודי כיתה י"א? הוא לא ידע כמה זה חשוב בשבילה? כשסיימה, היא מרחה במהירות את האודם הורוד שלה וסידרה את שיערה הבלונדיני במהירות. אחרי שהתלבשה, ירדה במהירות במדרגות כדי לבדוק אם גיא כבר יצא, או אם יוכל להסיע אותה ללימודים. למזלה, היא תפסה אותו בדיוק כשפתח את הדלת.
נטע חייכה וגיא נאנח. הנה מתחיל לו עוד בוקר, וגם הפעם הוא לא הספיק להתחמק ממנה. באמת, גיא התחיל לחשוב שיש לאחותו יכולת פלאית לגלות בדיוק מתי הוא עומד לצאת לבית הספר כדי לבקש הסעה. איזו ברירה הייתה לו חוץ מלהסכים?
הנסיעה הייתה שקטה. נטע הייתה מרוגשת מכדי לדבר, וגיא פשוט חשב שזה "היום הראשון האחרון שלו". אין ספק שהוא הולך לאהוב להיות שמיניסט. הוא חנה בחנייה שכנראה הייתה מיועדת למורים, אבל אף אחד לא התייחס לייעוד. הוא יצא מהרכב והסתובב סביב הפגוש, פותח לאחותו את הדלת.
"נטע!!!" צרחה מיה-לין, מנופפת בידיה ורצה לכיוון נטע וגיא,גורמת לחיוך להימתח על פני שניהם. היא הייתה יפיפייה. שיערה השחור נגזר למעין קרה מדורג, ועיניה הירוקות אופרו באיילינר שחור. היא נתנה חיבוק חזק לנטע, ואחר כך עברה אל גיא ונישקה אותו נשיקה ארוכה. נטע הסתכלה מהצד וגיחכה, מצחיק שחברתה הטובה ביותר התאהבה דווקא באחיה, מכל האנשים. הם עצרו לדבר כמה דקות, עד שנשמע הצלצול והם התפזרו. נטע ומיה-לין היו באותה כיתה, כמובן. לא שינו כמעט דבר בהרכב הכיתות. הם נכנסו לכיתה ונטע סרקה במהירות את הכיתה. אופיר, חברה הנוכחי, שהה איתם באותה כיתה, כמו בשנה שעברה. זה שימח אותה. היא בילתה את רוב השיעור בבהייה בשיערו השטני ובהעברת מסרים שהיו מובנים רק לה ולו, בעזרת העיניים. השיעור הראשון עבר, ואחריו גם השני והשלישי. השיעור הרביעי – והאחרון ליום הראשון – התעכב קלות בגלל כמה תלמידים שהחליטו להצית דברים באש לכבוד היום הראשון ללימודים. המורה נכנס באיחור של רבע שעה, הסתכל על הכיתה בחיוך והתחיל להסביר על המקצוע שהוא ילמד ועל הציוד שיידרשו להביא. השיעור שהתקצר נגמר מהר יותר אף מקודמיו, ויום הלימודים הראשון נגמר. נטע ומיה-לין נשמו לרווחה וקבעו להיפגש למחרת בשער.

כשמיה-לין חזרה לביתה הוא היה ריק מאדם והרגיש מעט נטוש. כמובן, אמה לא הייתה בבית. היא עלתה לחדרה בקולניות, מנסה לעשות כמה שיותר רעש, כדי לוודא שהבית באמת ריק, ושאף אחד לא ישן בקומה העליונה. כשגילתה שאף אחד לא צעק עליה, היא הלכה בהיסוס לחדרה של אמה. היא פתחה את הדלת ונרתעה אחורה, בגלל הריח. יותר מדי אלכוהול. היא הרימה מספר שברי בקבוקים מהרצפה וזרקה אותם לפח. לאחר מכן, היא פתחה את המגירות שהיו חצי שבורות והוציאה מאחת מהן ארבע סיגריות מגולגלות שהכילו מריחואנה. היא חייכה והלכה לחדרה.
 

********************
 

השעון הראה שהשעה הייתה שבע בבוקר.
מיה-לין קמה בעצלתיים והתחילה לפשוט את בגדיה כבר בדרך למקלחת, במסדרון. היא הושיטה את ידיה כדי להוריד את התחתונים בדיוק כששמעה קול מעבר המדרגות.
"אהבתי את החזה."
כמובן, עוד אחד מכלבי השעשוע של אמה. כמה צפוי. היא מיהרה להסתיר את החזה שלה בעזרת היד ולהגיב.
"אל תהיה פדופיל. מה אתה עושה מחוץ למיטה?"
"אני לא זה שמתפשט ברחבי הבית," הוא צחק. "ואני מתרשם. תפסתם לעצמכם מקום יפה מאוד. גדול, מרווח, לא יזיק לו קצת ניקיון אבל מילא..."
מיה-לין הסתכלה עליו במבט חד וברור. אם מבטים היו יכולים להרוג, היה כבר מת מזמן. היא נכנסה למקלחת ונעלה אחריה את הדלת. היא פתחה את הברז ונשכבה באמבט הריק שהתמלא לאיטו. זה בדיוק מה שהיה חסר לה, עוד אחד שינצל את אמה עד כמה שיוכל, ואז יזרוק אותה כאילו לא היה ביניהם כלום. נראה היה שלאמה יש משיכה אך ורק לבחורים שיהרסו לה את החיים – שיכורים או מסוממים, מכים או מתעללים מינית, מקללים או חושבים שנשים הן שפחות. כך היה האחרון, כך היה זה שלפניו, כך היו רוב הבחורים שיצאה איתם. ושלא נדבר בכלל על אביה. אביה המכה, שהתייחס לאמה כאילו היא משרתת פרטית, בובת מין שאפשר להשתמש בה גם לבישול ארוחות, ניקיון הבית ודאגה לביתם היחידה. היא לא הצטערה שהוא מת. זה אפילו היה טוב, במובן מסוים.
את רצף מחשבותיה קטעו מספר נקישות בדלת.
"לא אמרתי לך לא להיות פדופיל?" היא צעקה.
לרגע היה שקט, ואז נשמע קול מהצד השני. "מיה-לין, זה אני."
כמובן שזה הוא, איך שכחה?
היא קמה, עדיין עירומה, מתוך המקלחת. היא פתחה את הדלת ונתנה לפרצופו של גיא להעלות חיוך לפני שמשכה אותו פנימה, מורידה ממנו את בגדיו ומזמינה אותו להתקלח איתה.
"שאלתי את עצמי מתי תתעורר," היא חייכה.
בתגובה, הוא צחק. "הייתי ער כבר הרבה זמן, אבל דפק לי הראש. עישנו יותר מדי ג'וינטים אתמול..."
"יותר מדי?" היא צחקקה, "אני לא ממש זוכרת. גם ככה קצת מעורפל לי."
הם היו הופכים את זה להרגל – קצת סמים, לשכב, עוד קצת ממה שנשאר, לישון בזמן שנותר עד הבוקר, לקום ולהתקלח ביחד – אבל ההורים של גיא לא אהבו את הרעיון שהוא יבלה את לילותיו במקום שאינו הבית, ואחותו לא אהבה שאין מי שיסיע אותה.
שיהיה, גם ככה גיא הרגיש שאסור להם לקחת כל כך הרבה סמים. הוא לא התלהב מזה בכל מקרה, אבל אם כבר היו, לא היה אכפת לו לעשן. זה גם שימח את מיה-לין.
הוא הסיע את אותה לבית הספר ונישק אותה שנייה לפני שהם התפצלו לכיתות השונות.
כן, הוא הרגיש בר מזל.
עכשיו הוא רק צריך להתחמק מנטע כשתבקש הסעה חזרה הביתה, והיום שלו יהיה מושלם.


(ying yang twins - boom! it's on)
י
הוא הסתובב בין הלוקרים, מחפש את הכיתה החדשה שעדיין לא התרגל למיקומה, כשראה מעגל ילדים רועש. הוא פילס את דרכו בין האנשים וראה את אופיר – החבר של אחותו הקטנה – ועוד ילד שלא הכיר הולכים מכות. אופיר כיוון אגרוף לפניו של הילד, פוגע בו בחוזקה. הילד לא נשאר אדיש, ונתן בעיטה חזקה לבטנו של אופיר, שהתקפל בבת אחת. גיא נכנס למעגל, פורש את ידיו לצדדים ומונע מהילד להרביץ לאופיר פעם נוספת, כפי שתכנן. בתגובה הילד שלח את אגרופיו אל גיא, מכה בכל כוחו. גיא נפל, אבל קם במהירות ודחף עם כתפו ואגרופו את הילד, גורם לו ליפול על הרצפה.
הילד הלא מוכר התרומם לישיבה, היסס לכמה שניות, ואז הוציא סכין.

אהבתם? מוזמנים להגיב\להיות מנויים\להצטרף לקבועים (: