אהבתי את הריח שלך.
אהבתי את החיבוק
אהבתי כשהחזקתי לך את היד.
אהבתי את החיוך שלך,
את הגיחוח שלך
שהיה סוג של חצי-צחוק.
אהבתי שהחמאת לי
אהבתי לשכב עליך ולגעת עם האצבע שלי בקצה האף שלך, ולצחוק כי אתה חושב שזה מוזר
אהבתי שהסתגרנו בחדר במשך שעות
אהבתי שהמשפחה שלך קיבלה אותי, וששלי קיבלה אותך
אהבתי שהיית יושב על הפייסבוק והייתי מתיישבת עלייך והייתי מנסה להשתלט על המחשב, והיינו קצת מתאבקים
אהבתי שתפסת אותי חזק, אבל בצחוק, וביקשת שאנסה להשתחרר
אהבתי שסיפרת שאתה מצטער.
אהבתי לבכות עליך
אהבתי להזכר בך. אני עדיין אוהבת.
אהבתי לדבר איתך בסקייפ, אז כשהיית בארצות הברית
אהבתי את העובדה שקנית לי מתנה, למרות שזה היה חוטיני
אהבתי את זה שאתה חכם,
וחמוד
ומצחיק אותי
אבל עם זאת לא תופס מעצמו יותר מידי.
אהבתי שתמיד הייתי עושה ברוגז ומתכסה במיטת היחיד שלך, ואתה היית זוחל לצפוף-צפוף הזה ומחבק אותי עד שהיינו מתפייסים
אהבתי אפילו שצחקת עליי שאני פקצה
אהבתי ללוות אותך החוצה, ולהגניב עוד נשיקה
אהבתי לשמוע את הצלצול שלך כשאתה מתקשר, ואחריו צמד המילים "אני בחוץ"
אהבתי לסדר את החדר לפני שאתה בא
אהבתי שיש לנו את אותם החברים
אהבתי שיצאנו ביחד
אהבתי שמשכת אותי לשבת עלייך
אהבתי שלא התביישת בי
אהבתי שנישקת אותי בציבור
אהבתי שכולם ידעו שאתה שלי, ושאני שלך
אהבתי שהייתי החברה הראשונה שלך
ואתה היית הרבה דברים ראשונים שלי.
אהבתי לשמוע את הלב שלך פועם
אהבתי לבכות עליך. בעצם אמרתי את זה כבר.
אהבתי ללכת אליך ברגל
ואהבתי שליווית אותי הביתה
אהבתי את היום כיפור ההוא שצפינו בזריחה על צינור בטון עצום, איפה שהיום בערך עומד הבית שלך
אהבתי את הלילות הלבנים שהעברנו
אהבתי את הדובי שקנית לי ליום ההולדת, למרות שאמא זרקה אותו כי היא טוענת שהוא מונע ממני להתקדם.
אהבתי את השרשרת שקנית לי לט"ו באב. אוי, כמה שאהבתי אותה.
אהבתי את החולצות שלך
אהבתי שהיה לך שיער ארוך
אהבתי שהיית שטותניק לפעמים,
וגם ידעת להיות רציני.
אהבתי שלא הכרתי אותך כ"כ
אהבתי שהיית קצת חנון
אהבתי שהיינו יפים ביחד, וכולם אהבו אותנו
אהבתי שהרגשתי איתך בטוחה
אהבתי שגרמת לי לחשוב שהקשר בנינו מספיק רציני עד כדי כך שידעתי שתהיה הראשון שלי, למרות שבפועל זה לא קרה.
אהבתי שהצמדת אותי לקיר
אהבתי שהיינו צופים יחד בטלוויזיה ושותקים
אהבתי את הפאנצ'ים שלנו לפני הנשיקות
אהבתי שהצטלמנו ביחד.
אהבתי שאהבת אותי.
אהבתי לאהוב אותך.
אהבתי לומר לך "אני אוהבת אותך".
אני עדיין אוהבת להזכר,
רק חבל שאתה לא מי שהיית,
ושזה כבר לא מה שזה היה.
שיחה מלפני שנה בערך שנתקלתי בה בפייסבוק הזכירה לי כמה רע אתה יכול להיות,
וכמה דק הגבול בין אהבה לשנאה.
אפס תמיד ישאר אפס,
לא משנה כמה פעמים תכפיל אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטר שישים ובמבה אדומה