אני וסתיו.
מה אנחנו? מה איתנו?
אכפת לנו אחד מהשני, זה כן
ואני רואה יותר התקרבות מצידו בזמן האחרון.
"פאק, למה לא הזכרת לי?!"
"הזכרתי לך מה?" לא הבנתי את פשר האסאמאס
"לחזור אלייך אתמול!"
אם הוא היה לידי הוא יכל לראות את החיוך הענקי על הפנים שלי.
"לא רציתי להציק, אני גם ככה מתעלקת עלייך קצת בזמן האחרון" זה לא שקר, אני באמת מרגישה מעיקה..
"אוי סתמי, כשאת תציקי לי אני אגיד לך..."
אוי אני מאוהבת :/
אתמול הייתי בצופים. מסתבר שאחד הצוותים רצה להוכיח את התאוריה שהשכב"ג שלנו רכלן לגמרי, אז הופצה שמועה שאני ואחד השישיסטים ביחד.
מסכן, הוא היה בבית חולה ופתאום הוצף טלפונים! סיכמנו שנזרום עם השמועה המוזרה ונראה כמה מן זה מחזיק.
אנשים היו בספק, אבל עם כשרון המשחק שלי גם החברים הקרובים האמינו.
בבוקר, חיכה לי אסאמאס מסתיו: "את ו*** ביחד?!"
הצחיק אותי קצת שהוא קנה את זה, אז לא עניתי בישירות. האסאמאסים שלו נהיו מוזרים, וקצת פחדתי שהוא חושב שזה אמיתי- ואפילו קצת כועס על זה..
בסופו של דבר התקשרתי להבהיר את מצב העניינים והכל היה בסדר.
זה סימן טוב שהוא כעס/קינא/לא יודעת מה, לא?
אולי הוא ראה שיש סיכוי שאני אמשיך הלאה בלעדיו. חומר למחשבה..
או שאולי אני סתם מכניסה לעצמי אופטימיות לראש וזה סתם.
שיהיה.
בכל מקרה-
על הנייר יש לי "חבר"
ובמציאות יש לי .. מה? יזיז?
אני רוצה אותו. שיהיה שלי ורק שלי.
החיים בזבל.
סתיו היה אמור לבוא לישון אצלי היום, אבל איך שקמתי ה' שלח לי את המתנה החודשית שלי.
תודה אלוהים, שנתת לי מחזור בסופ"ש ארוך של בית ריק עם אופציה לסתיו 24/7.
ווהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטר שישים ובמבה אדומה