ובכן, קצת יותר מחצי שנה עברה מאז צללתי בחזרה אל תוך עולם הבלוגים האכזרי.
אכזרי אני אומרת? ובצדק, לדעתי.
אני חושבת שיש סיבות ברורות שמובילות אדם לפתוח בלוג:
ראשית- הוא רוצה לפרוק דבר מה שאינו יכול לפרוק בסביבה הטבעית שלו: רגשות, מילים, ציורים, סודות, צילומים, כישורים מיוחדים שהוא רוצה לחלוק,
וכמובן- הוא חולם לקבל עליהם הערכה.
אני מאמינה שאני לא הייתי הראשונה שכאשר פתחה בלוג חלמה שהבלוג שלה יעניין בן-לילה אלפי קוראים, ורשימת העוקבים תעלה מיום ליום. אבל ציפיות לחוד ועובדות לחוד.
ישראבלוג מוצף בעשרות, מאות, אלפי, ואפילו עשרות אלפי בלוגים (אין לי באמת מושג.) - לרוב, הם חולקים את אותם 10-20 נושאים משותפים. התוצאה? לכל בלוג יש המון מקבילים אליו.
ונכון, "Lili45" לא דומה אפילו במעט ל"מלנכולית בשקל" (שמות אילוסטרטיביים בלבד), אבל הבלוג שלהם דומה מידי, לא מחדש מידי, לא פרובוקטיבי/מיוחד מידי, לא פורץ דרך מידי ובקיצור- מספר האנשים שיחשפו אליו בחודש, חצי שנה, שנה הראשונים, או אפילו בכלל- יגיע במקס' מקסימום ל1000.
יש שיגידו חשיפה מספקת,
אבל אם נצרף לזה את העובדה שהן יקבלו תגובה וחצי על פוסט אחד מתוך חמישה עשר, ולא תמיד זו תגובה מתעניינת/תומכת/מבינה למה שנכתב- אני משווה את זה ללדבר אל הקיר.
אני חושבת גם שאין בלוגרים רעים,
ויש בלוגרים שבונים לעצמם מן "רשת חברתית"- מבקרים בבלוגים קבועים, מגיבים, אפילו מתכתבים במייל או במסנג'ר, אבל זה תמיד נשאר אותו מעגל.
מודה באשמה, גם אני לא ממש משוטטת בבלוגים חדשים ונאמנה לרשימה המכובדת של הבלוגים הקבועים שלי, וזה קצת חבל.
חלק בוודאי חושבים שהכל קשור לטיימינג, למזל או לאיזשהי טכניקה, כי הרי כדי לקבל מקסימום צפיות / תגובות / חשיפה לקטע שלך יש חוקים לפרסומו-
*הוא צריך להיות מפורסם מי אחרי חצות, או מוקדם בבוקר, כדי שהרבה אנשים יספיקו להכנס לבלוג שלך עד היממה הבאה
*צריכה להיות לך כותרת מעניינת שתשאב את הקורא דווקא לפוסט שלך ולא ל19 האחרים שמופיעים באותו עמוד (לרוב היא תהיה קשורה לסקס או למשחקי מילים, או שהיא תהיה מצחיקה)
*אם אין כותרת- עלייך להיות מספיק "מפורסם" או להחזיק רשימת קוראים קבועים מכובדת וארוכה, שיקראו בכל מקרה.
והרשימה עוד ארוכה.
גם אני עצמי חוטאת בכל מה שהזכרתי למעלה,
מהמילה הראשונה ועד עכשיו.
אבל תחשבו לרגע,
הרי אתם לא כותבים בשביל שאתם תהיו היחידים לקרוא (אני כותבת בשביל עצמי, ויש עוד המון כמוני, אבל תמיד טוב וכיף לדעת שיש עוד אנשים שמתעניינים בדעתך), ואם לא פורקים רגשות כדי לא לקבל חיזוק או מילה טובה.
כמה אנחנו סגורים בבועה של עצמנו?
וכמה אנחנו מפרגנים ונחשפים לבלוגים אחרים?
פתאום קפץ לי לראש המונח "זונת לייקים".. מעניין איך אפשר לקשר אותו לעניין.
Y
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטר שישים ובמבה אדומה