התפרקתי.
-
חגגנו היום יום הולדת לקוגרית
הייתה מדורה
היו בירות (למרות שלא שתיתי)
היו קרשים בשפע
היה קצת אוכל
מוזיקה
חברים
מצלמה
שורה תחתונה - היה נחמד.
ישבתי לשיחה עם ידיד נפש שלי , שמכיר את הסיפור עם סתיו מהצד שלו.
הדמעות, כמובן, לא אחרו להגיע וככה מצאתי את עצממי בוכה קצת יותר משעה..
כשכולם התקפלו והבנות באו לזרוק את הזבל שמתי לב שהשקית שלי לא שם ומסתבר שכמעט שזרקו אותה עם כל מיני זבל וטינופות אחרות..
התחלתי לזרוק דברים מתוך השקית תוך כדי בכי ופשוט קרסתי על הרצפה
קאשה מיד באה לחבק אותי ולחשה אם הכל בסדר
איכשהו היא הקימה אותי ולקחנו כמה צעדים הצידה
"אני לא יכולה יותר, אני באמת לא" בכיתי לה
"די מאמי, הכל יהיה בסדר. את חייבת לדבר איתו על זה. אם לא עכשיו אז מחר אבל את לא יכולה להשאר ככה"
ואז סתיו בא
הוא אסף את כל הדברים שלי מהשקית והביא לי
"מה קרה?" הוא שאל
"כלום, לא משנה"
קאשה השאירה אותנו לבד..
"מאמי.." הוא אמר לי מאמי עכשיו? באמת?
"מה?"
"נו מה קרה? מה כבר קרה?" הוא משך אותי אליו וחיבק
חיבקתי אותו בחזרה הכי חזק שיכלתי.
"כלום. לא משנה" חזרתי על עצמי.
בסוף הידיד שלי ליווה אותי הביתה, וסתיו והברמנית חיכו לו איפה שהייתה המדורה.
פשוט התפרקתי,
אבל זה היה מגיע במוקדם או במאוחר.
אני שמחה שלפחות אכפת לו ממני.
-
לילה טוב, חג שמח
וכמה שפחות דמעות.
Y
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטר שישים ובמבה אדומה