סתיו החליט שאתה חייבת להתאפס על עצמי.
הוא צודק במובן מסוים,
אני מקבלת החלטות וחוזרת בי מהן אחרי פחות משבועיים.
אז ישבנו וחשבנו והשוונו יתרונות וחסרונות והגעתי למסקנה הבאה:
ההתרקסות מגיעה לא מהמצב הנתון,
אלא ממה יקרה אם וכאשר הוא יהיה עם מישהי אחרת..
וממצב כזה אני אפגע בין אם נהיה ביחד ובין אם לא.
מצד שני, כרגע הוא שלי וזה רק סיכון לאבד אותו
ואם נחתוך- אבדתי אותו לתמיד.
מה שאני מנסה לומר,
עדיף החשש או הסיכון לאבד משהו
מלמחוק אותו בעצמך ולהתחרט שעשית את זה.
אז אני אמשיך בהסכם הסודי הזה
זה לא אידיאלי, אני יודעת
אבל אני אמשיך.
-החלפת נושא (או שלא?)-
אתם זוכרים את אריאל?
ובכן, לא חשבתי שיקרה משהו אחרי אותו הערב במוסד.
ואז הוא הגיע ליום ההולדת שלי.
נכון מאוד - הוא לקח רכב, ושני חברים, ופשוט הגיע!
והוא היה מקסים
הוא רקד והרקיד אחרים ועשה שמח ודאג שהכל יהיה בסדר
וכמה אנחנו כבר מכירים? בקושי..
היה קצת ברור שהוא רצה שיהיה משהו,
והאמת- לרגע שכחתי מסתיו ורציתי גם אני.
אבל הסכם זה הסכם, וכיבדתי אותו-
סימסתי לסתיו, שמום מה פרש מוקדם הביתה, ושאלתי אותו אם זה בסדר מצידו.
"לכי על זה". אז קבלתי אישור, ואת אריאל, וסיום חביב למדי למסיבת יום ההולדת שלי.
למחרת הייתי אצל סתיו
ולראשונה מזה שנתיים (או בכלל) הוא חיטט לי בהודעות.
ממתי למר אדישות אכפת עם מי אני מסתמסת ועל מה?
ספרתי על זה לגבי כשהיינו אצל הברמנית בבריכה, יצאתי החוצה כדי שאוכל לדבר איתו בטלפון בלי הפרעות
"זה הפריע לו מאמי, אני בטוח.. עד עכשיו הוא היה בטוח שאת תמיד תהיי שם בשבילו, ושהאופציה לצאת עם אחרים בלעדית בשבילו ושאת לא תנצלי אותה בכלל."
יש בזה משהו.
ואז סתיו עבר שם עם האוטו. הוא עצר לידי, פתח את החלון ושאל עם מי אני מדברת כ"כ הרבה?
"עם גבי" עניתי ותוך שניה ספגתי את הצעקות של גבי בטלפון- "למה לא אמרת אריאל?!?!?!"
גבי צודק. סתיו סוף סוף קיבל את הסטירה הזו שמגיעה לו.
אבל האם זה משנה משהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטר שישים ובמבה אדומה