simply Y

היום ראיתי ש"דוקטור הו 6" הגיע לVOD.

לא יכלתי שלא לחשוב על סתיו מיידית.

היינו צופים בעונה החמישית ביחד. הוא זה שחשף אותי לסם הזה שנקרא ד"ר הו. 

-

זה היה הפרק הראשון שראינו יחד, ושאני ראיתי בכלל.

פרק על מלאכי אבן שמסוגלים לזוז כשאתה ממצמץ.

זה הפחיד אותי. לא יכולתי לצפות בדברים מפחידים, זה בדם שלי. הוא היה יושב וצוחק בכל פעם שטמנתי את הראש בכרית. 

עשינו מרתון וצפינו בעוד ועוד פרקים עד הבוקר,

כמעט ונרדמתי בחיקו. זה היה נחמד.. מאז כמעט כל פעם שנפגשנו ראינו עוד, עד שנגמרה העונה.

ועכשיו, אחרי כמעט שנת לימודים שלמה, העונה החדשה עולה. 

-

"תגיד, כבר סיימת את דוקטור הו 6?"

"כן"

"זאת רק אני או שזה יותר מפחיד מעונה 5?"

"זה יותר מפחיד מעונה 5"

"הו, יופי. עכשיו אני פחות מפחדת לראות את זה לבד"

"שמח לעזור"

"אתה לא חייב להיות מגעיל".

אני לא יודעת אם אני מתחילה לשנוא אותו. אומרים ששנאה כזו נובעת מאהבה עזה בד"כ. 

Y.

מבולבלת מתמיד, ומושפעת מד"ר הו עד לפחד רצחני מחושך / מראות.