חלמתם פעם שאתם מתים?
אני התנסיתי בזה אתמול.
לגמרי לא כיף.
בהתחלה,
היו המון הומלסיות בצורת דונה משנות השבעים, והיו להן ילדים קטנים..
למחרת, ראיתי מישהו מדבר עליי ואומר שבלילה הקודם מתי מקור.
תחושת גיחוח עלתה בי- "בסוף מתי ראשונה הא?"
מתה מקור בגיל 17.
ואף אחד מהחברים שלי לא ידע.
אח"כ ישבתי עם המשפחה והדודים בבית הישן שגרתי בו בגיל חמש.
ישבנו כולנו סביב שתי ספות ושולחן קטן והבית היה ריק מרהיטים
כולם דיברו וצחקו ופתאום הכתה בי העובדה שלעולם לא אגיע לגיל 18.
התחלתי לצעוק עליהם שיכאבו בשבילי,
שאף פעם לא אזכה לחגוג חוקיות!
התחלתי לבכות אבל אני בעצם רוח אז לא יצאו דמעות והרגשתי דבילית.
במקביל חשבתי על זה שאף אחד מהחברים שלי לא יודע שמתתי.
ניסיתי להתקשר אבל הם לא יכלו לשמוע אותי
וכשהתייאשתי הופעתי לדניבוי בדירה.
למרבה הפלא, אני לא יכולתי לראות אותו והוא יכול היה לראות אותי. דיברנו וסופסוף הצלחתי לבכות.
היה מוזר לבכות לידך. מודה.
מפה לשם הגיעה הלוויה.
אני לא זוכרת אותה כי התעוררתי ממש מבוהלת בשעה חמש בבוקר ולא הצלחתי להרדם עד 6 ומשהו.
כשנסעתי לבית הספר סימסתי לכל החברות כמה אני אוהבת אותן
למרבה האירוניה, רק אחת השיבה לי אסמס.
יש לכם את זה ביותר בודד?
Y.
שמתה מפחד למות לבד / מוקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מטר שישים ובמבה אדומה