יומן מסע

אתמול היה ערב טו באב, יצאנו, הוא לא זכר, זתומרת- הוא זכר כי חברה שלי הזכירה לו. באסה.

הוא הביא לי דובי ושוקולד.. חמוד, אני הבאתי משהו עם יותר משמעות- סקאצ' בוק כי הוא מצייר, עם ללבבות שוקולד כי בכל זאת יום האהבה, בדף הראשון ביקשתי מידיד טוב שלי (כי אני ממש לא יודעת לצייר) שיצייר ארנבת שזה בדיחה שלנו .. וזהו חמוד בהתחשב בזה שאנחנו חודשיים (:

רבנו בסוף הערב, אני עוד מעט יוצאת למחנה קיץ ואמרתי לו שנוכל להתראות רק ביום רביעי, אז הוא שאל מה עם שלישי? עניתי שאני בהכנות למחנה והוא התבאס, אז אמרתי לו שאני מוותרת המון על הצופים, ושהוא לא מוותר על כלום בישבילי והוא ממש נעלב מזה, ואמר שאני לא אגיד דברים שאני לא יודעת.. רבנו והשלמנו גם.

אבל זה הציק לי, מה הוא כבר מפסיד בגגלי ? ועוד לא רוצה להגיד לי, אז התקשרתי היום ושאלתי מה זה שהוא מפסיד והוא אמר שהוא לא רוצה להגיד, והוא ממש התעקש ובדרך כלל אני כן מצליחה לשכנע אותו לספר לי דברים כאלה והוא לא מסתיר ממני כלום,

לדעתי זה הקטע עם החברים שכל פעם שאני איתו אז הוא לא ניפגש איתם גם אם הם מציאים שניצתרף, אבל זה לא לוותר על חברים, זה להיות איתי חחח זה לא אותו דבר כמו תנועת נוער שיש לוח זמנים כולל של כולם ואני לא יכולה להזיז אותו כי אני רוצה להיפגש עם חבר שלי, אז לפעמים אני מוותרת..

אני לא יודעת אם בכלל הוא התכוון לחברים, זאת רק השארה, הוא לא רוצה להגיד לי ... אמרתי לו שאני בטח אחשוב עכשיו דברים גרועים יותר. לא עיניין אותו הוא ממש נעול.. מטריד אותי ...