עוד יום עבר ..
יש רגעים ביום שנראה שהזמן לא זז, אבל בסוף היום נגמר .. כמו כל דבר ..
זה הלילה האחרון\הלפני האחרון.. וכבר כתבתי ואמרתי שהלילות הכי קשים .. ותמיד בין 19:00-21:00 מתחיל אצלי פרץ געגועים אבל דווקא אז אסור לי לעשות כלום כי אני פשוט רוצה לעשות את זה וזהו בלי לחשוב בהיגיון על התוצאות וההשלכות ..
אני חושבת שאני אחכה עד מחר, ואם הוא יזום אז אני אצלצל בשלישי אחרי הצהרים או משהו בסגנון ..
אני יודעת שאני מדברת על זה המון, גם כאן וגם עם חברים אבל זה בערך הדבר היחידי שאני יכולה לעשות במצבי (הפיזי, בריאותי) אז זה מה יש, חוצמזה שכשאניחושבת על זה זה הבלוג שלי, אני לא חייבת לאף אחד הסברים. מי שזה חופר לו מוזמן לצאת . (אפשר לחשוב שיש לי מיליון קוראים)..
האמת שלמחר אין לי ממש תוכניות וזה דווקא לא משהו. כי זה היום האחרון והכל הוא בטח יעבור כשאני על קוצים ..
קבעתי עם חברה לצאת אבל כמה זמן זה כבר ישרוף לי 3 שעות ?
יש לי אופציה ללכת לבית הספר לערוך אבל זה מוקדם בבוקר .. ולהיות שם לבד ... וזה גם להרבה שעות ואני לא יודעת אם יש לי כוח אבל אני אחליט מחר בבוקר ..
אני מנסה האמת למתוך את הזמן בשביל שאני אשן גם מחר קצת ..
ליום שלישי בכלל אין לי תוכניות . אבל זה לא מדאיג אותי יותר מידי כי כרגע אני חיה מיום ליום ..
היתי היום בביקורת, עשו לי לייזר לפתיחת תפר. כאב.
והמצב בעין השנייה לא משהו.. ביום רביעי יש לי שוב ביקורת והתיעצות ונראה איך ממשיכים .
מחר אני מגיעה למינימום של הירידה במינון של ההסטרוידים וזה ממש משמח אותי כי הפנים שלי ממש נפוחות בגלל הסטרודים וזה מבאס. מקווה שהנפיחות תרד מהר.
לילהטוב (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
