As A Card

אמבלונס שתקוע בפקק הוא בדיוק כמו יוגורט על מדף הסופר שתאריך תפוגתו הוא בעוד יומיים מעכשיו,

הרי שניהם דברים שאינך רוצה להיתקל בהם.

ובעודך עומד על גשר הבורסה בדרך לרכבת הבאה לפרדס חנה קריית אריה

תחת שמיים של אש גופריתית וענני גשם שחורים-אפורים,

אתה נזכר שעירבת כרגע שתי תחנות שאתה בכלל לא אמור לסוע אליהם. 

אולי זה החתול החדש בשק מצבי הרוח שלי שמהתל בי,

אולי זה הספל שקניתי לאמא של יועד,

ילד שאני לא מכיר.

ובזמן השאריה האדום עם אוזניים של פילים ורודים מקפץ לי מול העיניים וצועק

"אני תולדה של הדמיון שלך! אדיוט אחד!"

אתה רק רוצה שהוא יעוף משם בלי שתעיף אותו

כי הוא סותם לך רגע של התרשות מאד מעניינת.

ברגע שהוא חלף חלף גם הרגע.

אמבולנס מתפוצץ על כל הציוד שבתוכו בפקק שמתחתיך

ומשאיר שובל של הרס ופקק גדול אף יותר,

ואתה אמור לתהות אם אתה יכול להספיק את הרכבת הבאה,

כשלמעשה אתה חושב שהאיש שעבר על פניך צריך ללמוד איך לאכול את הקלמנטינה שלו בלי להיראות ממש מצחיק.