לפעמים אני מוצא את עצמי אומר לעצמי שאני לא באמת צריך את זה. שלפעמים מה שמדינה עושה זה יותר לפגוע מאשר להגן, שהלוואי והחיים היו פסטורליים כמו ב- Imagine של ג'ון לנון בחזון אחרית הימים של ישעיהיו. לפעמים אני מתפלל שלא יהיו דתות, כמה אירוני. שיהיה מוסכם שמי שרוצה להאמין בכח עליון יאמין בו ומי שלא לא, וייתנו לנו לחיות בשקט, לי להוכיח מי הכי טוב, בלי להוכיח מי צודק ומי טועה, הרי העובדה שבהמלך כל ההסטוריה המערבית רק רבנו ורצחנו ונרצחנו והיינו שנואים בגלל מלחמה בין דתות רק מבהירה שאין צודק וטועה, הדתות הן פיקציה והן המצאה של האדם שהיה חייב להיאחז במשהו כשעוד לא היו לו אמצעים להבין תופעות טבע כמו התפרצות הר געש, סופות, וצונאמי. ואין שום דבר שנוכל לעשות נגד זה.
כל כך הרבה צרות, כל כך הרבה מוות והרס על שמה של הדת והגזענות ושנאת אדם לסתם. למה זה טוב? למה זה מועיל? למי זה עוזר? מה אכפת לכם שאנשים יחיו בעולם כמו שאתם חיים בעולם מה לעזאזל עשינו לכם? מה לעזאזל הם עשו לנו? הכל שטויות, לפכמעים הכל נראה כמו סתם, למה פשוט אי אפשר ללחוץ ידיים ולהגיד זין על המלחמה? אבל לא, אני צריך לשמוע את אחותי החרדתית במשך שעה למרות שהטילים לא יגיעו לפה. לא שאני מפחד מהם, אבל באופן כללי, אין שום דבר שנוכל לעשות נגד זה.
וחוץ מזה שגם ככה האלימות בכל חור, הגזענות בסטוסטים של הפייסבוק שלי פשוט מחרידים אותי עד שאני צריך פיסית לעצור את עצמי מלכתוב להם: "ערבי טוב זה לא ערבי מת, ערבי שהוא בן אדם טוב שווה בדיוק כמוכם וכנראה קצת יותר". אני מתעצבן מגזענות, אני שונא את זה. ולפעמים צרות האופקים הזו הורגת אותי, כי בין היתר מי שהביא עלינו את "הצרה" הזו הוא הממשל שלנו, גם אם החיסול היה מתבקש, הטיימינג גורם לכל העסק להיראות כתחבולה של ביב שנועדה להשכיח מהציבור את הנזקים שהוא עשה לציבור במשך כל כהונתו. ואין שום דבר שנוכל לעשות נגד זה.
והאמת שאני מאד אדיש לכל מה שקורה. אמרו לי "אחי יש מלחמה" אז עניתי: "פאן". מה אני כבר יכול להגיד? שזה היה צפוי? אמרתי. שהכל תחבולה של ביבי? אמרתי. שאני לא מתרגש? אמרתי גם. אבל האמת שדי נמאס לי ואני רק מתרחק מלרצות לגדל את הילדים שלי במקום הזה. אני אסיים את כל החובות שלי וארצה לעשות משהו אחר, והלוואי שהעולם לא היה מתנהל כך, אבל כרגיל העולם כמנהגו נוהג. ואין שום דבר שונכל לעשות נגד זה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
