"היא ישנה.. אם היא תתעורר?!" משכתי בחולצתו של אליוט שהציץ לתוך חדרה של מיז קים.

"אני אהיה זהיר מאוד. את חייבת להשאר פה ולהזהיר אותי אם מישהו מתקרב." הוא הסתובב בחדרה אליי והביט בי. הנהנתי הנהון קטן והוא נכנס לחדר על קצות אצבעותיו.

הבטתי בדאגה לכל הצדדים כאשר כל רעש קטן מצמרר את עורי ומקפיץ את ליבי. כעבור פחות מדקה הוא יצא מהחדר במהירות כשהמחשב הנייד של מיז קים בידו. ממש.. נינג'ה-אליוט.

"וואוו. מרשים." לחשתי. אליוט התעלם מהתגובה שלי ואמר "אז איפה נתחבא?" 

תפסתי בידו והובלתי אותו שוב לעליית הגג. המחשב הנייד היה מונח בחיקי כאשר הוא טיפס לעברי על הסולם. כשהוא סוף סוף התיישב לידי, פתחתי את המחשב, ולא הופתעתי לגלות שהוא מוגן בסיסמא.

"שיט." מלמלתי.

אליוט נאנח וחטף ממני את המחשב. הוא הקליד משהו והמחשב נפתח.

"איך אתה עשית את זה?" אמרתי בהפתעה והצצתי מעבר לכתפו כאשר נכנס לאינטרנט. יכולתי לראות שהוא מחייך. "מיז קים הזאת לא נראתה לי מתוחכמת במיוחד. אחד. שתים. שלוש. ארבע. שש. בחמישה מתוך עשרה מחשבים שפרצתי זו הייתה הסיסמה. הבעלים חושבים שהם כל כך חשכמים כשהם מדלגים על מספר, מה שמאוד צפוי בסך הכל." הוא הקליד עוד כמה דברים ונכנס ל'גוגל'. 

"אתה פרצת למחשבים!?" אמרתי בהפתעה. 

"תרגעי. את לא יודעת עלי הכל, בלונדי." חיוכו היה מלא בביטחון עצמי מופרז.

"אני נשבעת שאם אתה קורא לי בלונדי עוד פעם אחת.." כיווצתי את ידי לאגרופים. אני יכולה להעיף לו אגרוף ישר באף. אני מסוגלת.

"מה תעשי?" הוא הסתובב אליי ולא הוריד את החיוך המטופש מפניו.

"אני.. אני.." מלמלתי, ואז מבלי לחשוב שלחתי את הידי קדימה ונתתי לו מכה בכסף. הוא אפילו לא זז.

"אאוץ'. תזעיקי אמבולנס אני חושב שיש לי דימום פנימי." הוא גיחך וחזר למחשב.

"אתה אידיוט. ומעצבן. ושחצן. ואידיוט." הזעפתי פנים והסטתי את מבטי. הוא לא יראה אותי בוכה, למרות שבאמת שרציתי לבכות. הוא נישק אותי ועצב. שיחק בי כאילו...

"אני לא יכול לשתף אותך למה החלטתי לעזוב את זה אמה. אני ממש מצטער, אבל זה לטובת הכלל."

"מי זה הכלל?! אתה?!" משכתי באפי ושילבתי את זרועותי זו בזו. שנאתי אותו באותו רגע.

"אמה.. בואי נסיים עם המחשב לפני שקים תתעורר..."

"תענה לי!" 

"זה ג'ק. הוא אמר לי שהוא בטוח שאפגע בך, והוא לא רוצה שאני אהיה איתך. הוא אומר שאת רק נעזרת בי כדי להתגבר על פיטר.. ואת בחיים לא תאהבי אותי כמו שאהבת אותו, וזה פשוט בזבוז זמן. אה, ואם אני אתעקש להיות איתך, הוא יגרום לקים ולרוזלי לסלק אותי."

הוא אמר את כל זה כאילו בנשימה אחת. הבטתי בו מבעד למסך הדמעות שכבר החלו לזלוג החוצה.

"חתיכת חרא." לחשתי.

"את מבינה? אין לי לאן ללכת חוץ מלעוד בית יתומים, ואני לא רוצה. אני לא רוצה לעבור לעוד מקום, ומשם לעוד מקום, כי כאן אני מרגיש.. בסדר. קצת מפוחד מכל הקטע של הרציחות והחרא הזה, אבל אני מרגיש שייך בזכותך, ואפילו בזכות ליז שהסבירה לי איך הלימודים הולכים פה. גם דן, הבחור הקטן שלימד אותי לשחק קלפים. אני לא רוצה לעזוב את זה." הוא אפילו לא הרים את מבטו מהמסך. "תקשיבי.. אמה אני מאוד מאוד או..." לפני שסיים את המשפט, הוא נעצר והביט במסך המחשב בעיניים פעורות.

"זה לא יכול להיות." הוא מלמל.

"מה?" התקרבתי אליו וצפיתי גם אני במסך. קראתי במהירות את מה שכתוב באותיות שחורות ועבות. עיני נפערו גם כן.

"בית בלוסום שנקרא על שם מקימו ג'וזף בלוסום שפתח אותו בשנת 1906, נסגר בשנת 1990 לאחר שהמשטרה האשימה את בנו של בלוסום, קווין, ברצח ילדים יתומים חפים מפשע למען מכירת איבריהם בשוק השחור. קווין נכנס לכלא עד ליומו האחרון, כאשר אחיו הקטן, ריצ'ארד, נשאר מאחור וטען שאם היה יודע על מעשיו של קווין ואביו היה הורג את שניהם בעצמו ומציל את הילדים המסכנים. כיום ריצ'ארד מנהל רשת בתי מרקחת במיין, רחוק מאוד מפורטלנד, שם ממוקם בית בלוסום שכיום נטוש ונשאר לזכר דורות הילדים האומללים שנהרגו בו כל יום." אליוט קרא את הכתוב בקול רועד. צמרמורת חלפה בגבי. אז זה נכון חשבתי. בית בלוסום אמור להיות נטוש כבר יותר מעשור, אך מיז רוזלי ומיז קים ומיז סנטר-כפול ממשיכות לנהל אותו למרות הכל, ואם זה לא מספיק, ריצ'ארד שיקר לכולם. שמעתי מה הן אמרו- ריצ'ארד עדיין עובד איתן, ככל הנראה הוא גם הבוס שלהן.

בחילה הציפה אותי.

"אין כתבות אפילו. רק את המידע הזה." אליוט לחש וסגר את המחשב.

"אנחנו חייבים לברוח." משכתי בחולצה שלו. ונגעתי בלחי שלי. היא הייתה רטובה לגמרי. שוב לא שמתי לב שבכיתי.

"את חייבת לברוח." הוא תפס ביד שלי. אחיזתו הייתה כל כך חזקה עד שחשבתי שנעצרה לי זרימת הדם לידי השמאלית.

"אני לא עוזבת אותך. הם ידעו שאתה היית מעורב ויהרגו אותך כמו שהרגו את פיטר." בכיתי. לא רציתי לשמור את הדמעות בבטן, רק רציתי שהוא ידע כמה אני צריכה אותו.

"תקשיבי לי.. אנחנו נתכנן הכל. את תברחי ותזעיקי עזרה." הוא קירב את פניו אל לחיי ולחש לי באוזן. "את התקווה של כולם. את תצילי אותנו." הבל פיו היה חמים.

"לא!" יללתי.
"בואי נחזיר את המחשב למקום." הוא לחש ומשך בידי. שנינו ירדנו מעליית הגג והלכנו בשקט אל החדר של קים. אליוט נכנס בשקט והניח את המחשב בדיוק איפה שלקח אותו, כמובן מבלי להיתפס.

משום מה הדמעות לא הפסיקו לזלוג עד שהוא עמד מולי, מחוץ לדלת החדר שלי. הוא הביט בי בעיניים בהירות ועצובות. שנינו ידענו שזה רע. הכל רע. אני לא יכולה להיות איתו, למרות שכפי שזה נראה אני מאוד רוצה, ולשנינו צפוי גורל אכזר מאוד, אם לא נפעל מהר.

לא רק לשנינו. לכל הילדים בבית בלוסום.

"הם לא מתו לחינם. כל הילדים האלה? הם לא היו רוצים למות לחינם. וגם פיטר, גם הוא לא ימות בשביל כלום." אליוט דיבר במהירות, כאילו מנסה לסיים את הרגע הזה כמה שיותר מוקדם.

"הוא יכל להיות חי עכשיו... אם לא אני הוא וג'ק היו כבר במקום אחר ורחוק, משיגים עזרה." התייפחתי.

"אני לא הכרתי את פיטר, אבל אני יודע שהוא לא היה נוטש אותך ואת האחרים, גם אם לא הייתם ביחד." אליוט הרים את ידו והניח אותה על צווארי. אגודלו ליטף את הלחי שלי, ואז את השפתיים שלי.

"מה ניסית להגיד קודם? בעליית הגג?" לחשתי מבלי לזוז. לא רציתי שינתק את המגע.

הוא רק חייך ונאנח. "לילה טוב אמה." לאחר מכן שמט את ידו לצד גופו והלך בשקט לכיוון חדרו.

ברגע שנכנסתי לחדרי לילה פקחה את עיניה. היא הביטה בי בעיניים פעורות. "את ואליוט?!" היא כמעט צעקה.

"לא. הוא עזר לי עם העבודה על הספר." אמרתי ביובש. היא אפילו לא שמה לב שנעלמתי לכמה שעות טובות.

"טוב שכך. ג'ק אמר לי שהוא כל הזמן צוחק עליך שהם ביחד בחדר. הוא מנסה לגרום לו להפסיק.. אל תדאגי.."

"ממתי את בקשר עם ג'ק?" לחשתי בזמן שצללתי לתוך המיטה ועצמתי את עיני.

"התחלנו לדבר המון לאחרונה. הוא מאוד נחמד.. לא שחצן כמו שחשבתי בכמה שנים האחרונות.."

לילה המשיכה לדבר, אך לאט לאט קולה התערפל, עד שנרדמתי.

מקווה שאהבתם את הפרק, והבנתם פחות או יותר מה קורה שם.

אוהבת תמיד,