היום אמא שלי חזרה הביתה וניגשה אליי עם הארנק שלה.
[ולא, הכוונה שלה לא הייתה להביא לי דמי כיס, לצערי... 
]
'תראי.' היא אמרה בפשטות והוציאה מארנקה כרטיס שצבעו ירוק. כרטיס אדי.
המחשבה הראשונה שלי הייתה, ועל זה אני מצטערת מאוד, 'למה היא עשתה את זה?'
לא הייתי בטוחה שאני תומכת בהחלטה שלה, או בכלל בכל מה שהכרטיס הזה מייצג.
שנייה לאחר מכן תפסתי את עצמי ותיקנתי את המחשבה שלי.
אני כן תומכת בכל דבר שהכרטיס הזה מייצג. בלב שלם.
תרומת איברים זה דבר חשוב מאין כמוהו, ואני מבינה את זה. זה יכול להציל חיים. זה מציל חיים.
אבל אני גם מבינה מהיכן הגיעה הרתיעה שלי כלפי הכרטיס.
'זה לא יהיה לך מוזר, להיקבר בלי חלק מהאיברים שלך?' שאלתי את אמא שלי.
'לא.'
אני מבינה מאיפה הגיעה השאלה הזאת שלי. זה פשוט נשמע לי... מוזר ולא טבעי להיקבר לא שלם מרצון , בלי חלק מהאיברים שלך.
אבל מצד שני אין שום דבר טבעי בלמות בתאונה מחרידה ולהיקבר בחתיכות, משהו שלצערנו הרב יכול לקרות, וזה דבר שאין לי עליו שליטה בכלל, אם הוא יקרה או לא, אז אני גם קצת מבינה את התשובה של אמא שלי. את ה'לא' ההחלטי.
כי אם כבר למות, עדיף לבחור מרצון לרצות להיקבר לא שלם תוך כדי עזרה למישהו אחר. חי. כי בשורה התחתונה-אני אהיה מתה. האיברים שלי לא ממש יחסרו לי כשאני אהיה מתה, נכון? ואני אציל חיים של מישהו חי, ולא צריך להוסיף לזה עוד שום דבר. (אני לא חושבת שיש מישהו שלא מבין את המשמעות של להציל מישהו..)
אבל יש עוד דבר שנשמע לי קצת מוזר.
לפי מה שהבנתי ממה שאמא שלי אמרה לי- תורמים את האיברים לאחר המוות רק אם זה היה 'מוות מתאונה או משהו כזה', ולא דווקא מוות טבעי שבו הלב פשוט הפסיק לעבוד.
וזה נשמע לי ממש מוזר.
'את מתכננת למות מתאונה? לא מזקנה?' שאלתי את אמא שלי בקצת ילדותיות, אבל עם כוונה לשאלה בוגרת וכנה. זה באמת מה שאת מאחלת לעצמך? זה באמת מה שמישהו מאחל לעצמו? מה שאני רוצה לעצמי?
'למות מתאונה או משהו בסגנון הזה'?
הרי האידיאל והרצון הכנה והתמים ביותר הוא למות בגיל 120 בשיבה טובה עם בעלך שמזדקן לידך, והנינים שלך מסביבך... לא בתאונה בגיל 40..!
'זה רק למקרה ש...' היא ענתה.
טוב, אז אל תאשימי אותי שאני לא ממש רוצה לחשוב על ה'מקרה ש' הזה....
(אולי בעתיד, מי יודע... אבל כרגע אני כנראה לא בוגרת מספיק...)
הבהרה: אני לא מתכוונת בפוסט הזה להטיף לאף אחד- לא למי שתומך בעמותה ולא למי שמתנגד לה, וכמו שאמרתי, אני לגמרי תומכת במה שהעמותה הזאת עושה ומייצגת. הפוסט הזה היה בעיקר בשבילי, כדי לנסות לסדר לעצמי בראש את כל העניין הזה. למרות שאני עדיין לא בטוחה שאני אצליח להגיע למצב שבו אני אהיה מספיק בוגרת או שלמה עם עצמי בשביל לעשות כרטיס אדי. אבל מי יודע- ימים יגידו(:
אני אשמח לשמוע את דעתכם בנושא :)
עריכה:
וואו,מומלצים!
תודה רבה לכל מי שהמליץ והגיב, אני שמחה שמצאתם את הנושא הזה חשוב.
אבל באמת שלמרות הכל- לא חשבתי שהפוסט הזה יגיע למומלצים כשכתבתי אותו, ככה שאני לא חושבת שיש טעם לבוא אליי בטענות על זה שהפוסט במומלצים.
כתבתי אותו בשביל עצמי, בעיקר בשביל להבין את התהיות שלי ואת עמדתי בנושא, כך שבאמת אין לי מה לעשות עם אלו שלא אהבו את הפוסט,או חשבו שהוא לא ראוי להיות במומלצים.
שמעתי את הביקורות והפנמתי, אבל יותר מזה אין לי ממש מה לעשות,אני חושבת, הרי את מה שנעשה כבר אי אפשר להשיב..(למרות שלא היו הרבה ביקורות,רוב התגובות היו חמות-תודה רבה לכם 
).
שמחתי לקרוא את כל התגובות-מכל הסוגים, והגבתי לכולן. אז תודה לכל מי שהגיב ושכתב מילים חמות, וכן, גם למי שביקר-זה בהחלט טוב לשמוע מידי פעם ואפילו לעיתים קרובות דעות שסותרות את שלי, וגם שמחתי לקרוא את התגובות שחידשו לי הרבה בנושא-כי אני אוהבת ללמוד דברים ולחדש מתי שרק אפשר(:
עריכה2:
דרך אגב, לא נעלבתי מאף תגובה..^^
זה מצחיק, כי בדיוק דיברתי על זה היום עם חברה שלי, על זה שאני חושבת שזה לגמרי בזבוז של זמן להעלב מכל הערה או ביקורת קטנה שאני מקבלת- עדיף להשקיע את הזמן הזה בלבחון את ההערה ולבדוק האם אני יכולה ללמוד ממנה משהו,לקחת ממנה משהו.. לא ? *סתם נקודה למחשבה..*
אוהבת ,
Vanilla Light
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Vanilla Light