שמתי לב לזה לפני כמה ימים... בשלבים הסופיים של תהליך השינוי שלנו בתקופה מסויימת, האנשים שסובבים אותנו הם אלו שמונעים או מעכבים את השינוי.
אני לא מדברת על השלבים המוקדמים, בהם אנחנו צריכים להחליט האם אנחנו רוצים להשתנות ואיך, בהם אנשים אחרים דווקא יכולים להיות לנו לעזר רב.
אני מדברת דווקא על השלבים המתקדמים יותר, אפילו הסופיים.
זה לא סוד שהשתנתי במהלך השנים האחרונות. כולם שמו לב לזה (ז"א, כל מי שהיה מספיק קרוב אליי והיה יכול לשים לב לזה). אני שמתי לב לזה. אני גם לא מנסה להסתיר את זה. קיבלתי את השינוי הזה בזרועות פתוחות, ומהמקום שבו אני עומדת כרגע- אני לא מצטערת על השינוי הזה.
אבל הבעיה מתחילה להיווצר אחרי שאני כבר סגורה על השינוי שאני רוצה לבצע, אחרי שכבר התחלתי להשתנות ואני רוצה לגמור את התהליך. והבעיה מגיעה בעיקר מכיוון האנשים שמכירים אותי כבר הרבה זמן.
ובהרבה זמן אני מתכוונת עוד לפני תקופת השינוי.
זאת בהחלט בעיה.
שמתי לב לזה שלפעמים אנשים כל-כך בטוחים במה שהם יודעים לגביי בנושא מסויים, ולמרות שהם יודעים(כנראה) שאני משתנה(כמו כולם,גם הם) הם בטוחים שאני עדיין כמו מה שהייתי פעם בתחום מסויים.
אז מה הם עושים?
הם מתייחסים אליי כמו שהיו מתייחסים אלי כשבאמת הייתי כזאת, בלי לשים לב לכך שאני משתנה גם בתחום הזה. בלי לשים לב שבעצם ההתייחסות שלהם אליי בנושא הזה כרגיל הם מעכבים את השינוי שלי.
ואני לא מאשימה אותם. אני בטוחה שגם לי יוצא לעשות את זה לאנשים. הרי כבר אמרתי- אני רק בשלבי הסיום של התהליך, עוד לא גמרתי אותם לגמרי, אז כנראה עוד לא רואים תוצאות בשטח.
הם לא אמורים לדעת שהם צריכים להתייחס אליי שונה. אז הם לא.
אני אתן דוגמא, כי אני חושבת שסיבכתי פה את העניינים........
אני ידועה בתור ילדה לחוצה. מה לעשות, אבל זה נכון. יש פעמים שאני פשוט הופכת עכבר לפיל ומכניסה לבלון יותר אוויר ממה שהוא מסוגל להכיל(אני גם אוהבת דימויים ומטאפורותP;) ובמילים פשוטות אך לא הכי מדוייקות[אבל מפאת העדר מילים בלקסיקון האישי שלי,אני אשתמש בזו] - אני נלחצת.
אז בקיצור, זה אחד מהתחומים שהתחלתי להשתנות בו. אני משתדלת להיות יותר רגועה, לקחת דברים בפרופורציות, אתם יודעים, דברים חיוביים(אבל אל תיסחפו. אני עדיין לא אופטימית).
אז לפני כמה ימים בסוף היום עליתי על ההסעה חזרה הביתה מבית-הספר, וכשהתחלנו לנסוע- גיליתי ששכחתי את הסוודר שלי בבית-הספר. סתם סוודר שחור ופשוט, או 'שימושי', כמו שחברה שלי אוהבת לכנות סוודרים בסגנון הזה..(:
כבר עמדתי להילחץ, ומצאתי לזה הרבה סיבות טובות- יהיה לי קר, הוא ילך לאיבוד, מישהו ייקח אותו בטעות/בכוונה, אב הבית או המנקה יזרקו אותו.. וכו'....
אבל אחרי שתי שניות אמרתי לעצמי להירגע, לנשום שתי נשימות ולהסתכל על הכל בפרופורציות. זה רק סוודר, ומקסימום אני אתקשר לחברה שלא נמצאת על ההסעה ואבקש ממנה לקחת את הסוודר ולהביא לי אותו למחר.
אבל בדיוק כשעמדתי להירגע, חברה שלי אמרה- 'יופי, עכשיו את תילחצי ותהיי על קוצים וזה כל מה שתהיי מסוגלת לחשוב עליו כל הדרך נכון?' , וחייכה חיוך מריר כזה.
אז חייכתי חיוך קטן ואמרתי לה, 'לא, דווקא לא', והתקשרתי לחברה שעדיין הייתה בבית-הספר כדי שתחפש את הסוודר שלי בכיתה שהיינו בה, ולבקש שתביא לי אותו למחרת. וזהו. אני ממש גאה בעצמי...(:
אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת? שאנשים מונעים מאיתנו מלהשתנות?
חברה שלי משוכנעת שהיא מכירה אותי ממש-ממש טוב (ז"א,היא מכירה אותי טוב, אבל לא יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי,שזה לא הרבה בכלל), ולכן היא הייתה משוכנעת שהיא יודעת מה אני עומדת לעשות ואיך אני עומדת להגיב.
אז בשנייה אחרי שהיא אמרה את מה שהיא אמרה לי, חשבתי לעשות דווקא ולהילחץ בכוונה, אבל אז קלטתי שזה יפגע בעיקר בי, ושזה יהיה מאוד מטומטם. אז מזל שלא עשיתי את זה בסוף.
ואני לא מנסה להגיד פה שרק אנשים אחרים הם אלו שמשפיעים על השינויים שלנו. ממש לא. אני לא מנסה להתנער מאחריות, ואני לא מנסה לחפש את מי להאשים. אני יודעת שבשורה התחתונה, השינוי שלי תלוי בי.
אבל אי אפשר להכחיש שגם הסביבה משפיעה עליו. ואם להיות כנה עם עצמי, היא מאוד משפיעה, ואפילו הכרחית להתחלת ולהשלמת השינוי.
אז גם אם אני לפעמים חושבת- 'הלוואי שלא היו לי חברות. זה היה חוסך ממני הרבה כאבי ראש מיותרים,' (כן,אני באמת חושבת את זה לפעמים.אני יודעת,אני יוצא פה ממש מגעילה..אבל זה לא בכוונה...><) - אני שמחה שאני לא חייה לבד בעולם. כי פשוט אי אפשר להתקדם בחיים בלי השפעות חיצוניות. הן אלו שגורמות לשינוי, מרצון או מכורח, להיות קיים, ולעיתים הסובבים הם אלו שעוזרים לנו לצלוח את מסע השינוי בהצלחה.
~
בסוף אני כנראה לא הולכת לטיול בשבוע הבא.
אני גם ככה צריכה להשלים מ-ל-א שעות שינה, וככה יהיה לי זמן להכין פעולה והכל, אז אולי זה עדיף.
למרות שגיליתי שהשנה המסלולים כנראה יותר פשוטים מהמסלולים של שנה שעברה(הם היו מזעזעים. וכל מה שיש לי להגיד עליהם זה יתדות). ולמרות שאני אפספס את החוויה עם כולם, ואת הצחוקים והכל, ואת התמונות(:\).....
ולמרות שחברות שלי ממש כועסות עליי שאני לא באה(O:), אני יודעת שהן יסתדרו בלעדיי. (וזה נאמר בלי שמץ של מרירות בכלל!) כי זה טיול. הן יהנו ויצחקו ויעשו שטויות, לא יהיה להן זמן לחשוב על זה שאני לא שם.
אני מקווה שמזג-האוויר לא יהרוס להם את הטיול..
אבל עכשיו בכנות- אני כל-כך מאושרת שהתחיל החורף. זאת הרגשה כזאת מדהימה! ולמרות העייפות, והעומס בהדרכה ובלימודים, ההרגשה שהחורף נותן ממש מקלה, היא קלילה כזאת ומשרה רוגע שקט ומדהים.. רק שתעלם כבר השמש...O.O חבל שהחורף זה רק רבע מהשנה. והעולם ממשיך להתחמם.
[תפסיקו כבר להשתמש בכוסות קלקר ובדאודורנט ספריי!!] ..
~
טוב, חפרתי. ואני אפילו לא קרובה לסיים את כל מה שיש לי לכתוב פה. יותר נכון לשפוך פה בזרם חזק ומתמשך.
אה, וגם יש לי תמונות שצילמתי בחופשת סוכות כשהייתי בקבר שמואל הנביא שאני רוצה להעלות לפה.. צילמתי 180 תמונות, מתוכן בערך 170 תמונות נוף. פעם ראשונה שצילמתי כל-כך הרבה תמונות. אין לי מושג איך אני אוכל לדחוף יותר מ-100 תמונות בפוסט אחד.
מזל שיש לי עכשיו 3 או 4 ימים של חופש לעבוד על זה! ועל מתמטיקה. הו, מתמטיקה, למה גם את לא יכולה להיעלם מהעולם כמו הקרחונים והקטבים בגלל ההתחממות הגלובלית? פויה.

סופ"ש מצויין לכולם
Vanilla Light