שבוע שעבר היה לי שבוע מאוד נחמד, כי הייתי בחופש מראשון עד רביעי, בגלל שלא הלכתי לטיול השנתי.
אז ניצלתי את הימים האלו בשביל ללמוד(רק קצת), ובשביל לראות כמה סרטים.
ראיתי את הסרט "Trust" (אמוּן), שסיפר על ילדה שהכירה מישהו בצ'אט, נפגשה איתו ו... טוב,הוא אנס אותה.
כבר הרבה זמן שאבא שלי אומר לי לראות את הסרט הזה, "אולי תביני מה קורה כשמדברים ונפגשים עם אנשים מהאינטרנט," ככה הוא אמר לי.
אז יש לי משהו מפתיע לספר לך, אבא. אני לא מתכננת להיאנס ע"י מישהו שפגשתי דרך האינטרנט בזמן הקרוב.
אם הוא רק היה יודע שכבר יצא לי להיפגש כמה פעמים עם אנשים שפגשתי דרך האינטרנט... הוא היה נועל אותי בבית [בלי מחשב,כן?] עד גיל 25..! (או לפחות ככה הוא נוהג לאיים עלי לפעמים.. איזה מצחיק הוא. הוא באמת חושב שאני אעזוב את הבית רק בגיל 25? התכנון שלי זה בגיל 18 וחצי,סוף י"ב....).
וחוץ מזה, אני יודעת שאבא שלי מכיר אנשים כאלו[הוא עו"ד], אז זה אפילו מגביר את הדאגה שלו והשמירה שלו עלינו(עליי ועל האחיות שלי). למרות שבאותו הזמן, יחסית לשאר החברות שלי, אני זאת שממש לא מודאגת מכאלו דברים, ולא מפחדת ללכת בחוץ לבד באמצע הלילה.
בכל מקרה, אני לא חושבת שהייתי יכולה להיות כזאת טיפשה ולעשות את מה שהילדה מהסרט עשתה.
קודם היא דיברה איתו בצ'אט וחשבה שהוא בן 16, (היא בת 14), אח"כ הוא אמר לה שהוא בן 20, ואח"כ הוא אמר לה שהוא בן 25, ואז היא הסכימה להיפגש איתו. כשהיא נפגשה איתו היא גילתה שהוא כמעט בן 40.
ברצינות?
אם היה קורה לי משהו כזה, ברגע שהוא היה אומר לי שהוא שיקר לי כל הזמן הזה והוא בעצם בן 20, הייתי מתחילה לחשוד. טוב, אני מודה, אולי לא הייתי מפסיקה לדבר איתו, אבל בהחלט לא הייתי נפגשת איתו..!
אבל בסך-הכל, לא תמיד לפגוש אנשים מהאינטרנט זה דבר שיוצא לא טוב. אני פגשתי מישהי שדיברתי איתה דרך האינטרנט, ועכשיו אנחנו חברות טובות..(:
אנחנו תמיד אומרות איזה מזל היה לנו שלא קרה לנו מקרה הזוי שאחת מאיתנו הייתה איזה פדופיל או משהו כזה...

~~~

ביום חמישי המחנכת שלנו נכנסה לכיתה והודיעה לנו שאבא של אחת מהבנות נפטר ביום רביעי(בערך). רובנו אפילו לא ידענו שהוא היה חולה, והיה בחו"ל בשביל טיפולים במשך כמה זמן. רק 2 החברות הכי קרובות שלה ידעו על זה. ולמרות שאני יכולה להגיד שהייתי יותר קרובה אליה מאחרים[חוץ מהשתיים הכי קרובות], לא ידעתי על זה.
אבל היא תמיד הייתה כזאת. שקטה. מתחבאת בצללים. מתחמקת כמה שיותר מאור הזרקורים. לא פלא שלא ידענו על זה. היא לא אהבה להיות במרכז העניינים ולכן לא סיפרה על זה להרבה אנשים.
אני מרגישה רע בקשר לזה. שלא ידעתי. שלא התעניינתי. שלא תמכתי.
ועכשיו הוא מת.
החברה הקרובה שלה אמרה לי שהיא נרדמה בזמן שהמשפחה שלה ישבה בבית וקראה תהילים בזמן שאבא שלה גסס, וכשהיא התעוררה היא שמעה את אחותה בוכה וקוראת, "אבא, אבא!" .......
מחר בבוקר אני ועוד כמה בנות הולכות אליה הביתה, להיות איתה קצת בשבעה, כדי שלא תהיה לבד בין כל המבוגרים...
מה אומרים למישהי שאבא שלה נפטר? איך מנחמים אותה? יש בכלל דרך לנחם אותה? צריך לנחם אותה? לדבר איתה כרגיל? לנסות להצחיק אותה? לנסות להתעלם מהמעמד שאנחנו נהיה בו?
לא נראה לי. טאקט זוהי מילת המפתח פה. אבל גם יותר מידי טאקט זה כבר מחליא שבא להקיא. אז אולי רגישות. כן, אני חושבת שאני אלך על רגישות..וזה גם לא יהיה לי כ"כ קשה...
הדבר הכי מוזר הוא, שבדיוק בבוקר שבו המורה סיפרה לנו על זה, אני ועוד מישהי דיברנו על שכן שלי שאבא שלו נפטר לפני כמה חודשים(הזכרתי את זה לפני כמה פוסטים), ואח"כ כשחזרתי הביתה באותו היום, ראיתי הודעה מחברה שלי שסיפרה לי שסבא שלה נפטר לפני כמה ימים.
זה גרם לי להתחיל לחשוב(שוּב). על מוות. ועל מה החיים שווים. על זה שצריך לנצל אותם, שאי אפשר לדעת מתי הם יגמרו סתם ככה, בלי אזהרה מוקדמת.
ואז אני חוזרת לחשוב על הציון שלי במבחן במתמטיקה.
אח, חתיכת חיים יש לי, אה?....

המשך חיים נפלאים לכולם
Vanilla Light