המון אנשים מתים מסביב. יותר מידי. וכל אחד הוא עולם שלם.
אבא של שכן, ואבא של חברה, ודוד של חברה, ודוד של, וסבתא של... ולא חסרים גם אנשים חולים- ולא,לא בשפעת...><
כן, אני יודעת שזאת דרכו של העולם, ואני יודעת שסופו של כל אדם להיעלם מעל פני האדמה, ואני יודעת שאם זה לא היה כך ואם כולם היו חיים לנצח-לא היה נשאר מקום בכדור-הארץ והיינו צריכים ללכת לחפש לנו כוכב-לכת אחר שיכול להכיל אותנו, מה גם שרוב הסיכויים שכבר היינו משמידים אחד את השני עוד לפני שהיה בכך צורך...
אבל זה בכל זאת לא עוזר לי להישאר שפויה! [אני חושבת שהשורות הקודמות הן ראיה מספקת בנושא...><]
וזה לא בסדר. כי בד"כ אני דווקא נורא הגיונית, ושקולה, ורגועה...
מה לעזאזל השתבש בדרך????
הלוואי שהיה מישהו שהיה יכול לענות לי על השאלה......[ולא,אל תגידו פסיכולוג,כי הוא רק היה מנסה לגרום לי לענות על השאלה הזאת בעצמי..ואני לא חושבת שאפילו לי יש את התשובה].
או שאולי זאת סתם תקופה כזאת.......
תקופה מגעילה. הלוואי שתיגמר כבר.
וזה מצחיק שבתוך כל זה-דודה שלי מוצאת את הזמן להיות בהריון.
כן,כן, זה נורא משמח, והתינוק(או התינוקת) יהיה ממש חמוד והכל.....
אבל איך היא מסוגלת להוליד את הילד שלה לעולם הזה? עולם שבו כולם צבועים, ורעים אחד לשני, ולא מתחשבים, ולא עוזרים, וגונבים, ורוצחים ואונסים.... ומתים.....
כן, אני מדברת שטויות.... זאת בטח סתם התקופה..... [עכשיו אפשר להבין למה לא כתבתי פה הרבה.... תסתכלו על התוצאה....><]
מגיע לפוסט הזה פשוט להיקבר בטיוטות ולא לצאת לאוויר העולם המחניק הזה...
אבל אני סתם נואשת... אני אפילו לא יודעת למה אני נואשת.
שיהיה.... ><"

סופ"ש נחמד אנשים, אני לפחות יודעת שבמצבי,שלי בטח יהיה מעניין....