יום הזיכרון.
רק לפני שבוע ציינו את יום השואה, היום שבו נרצחו אחינו רק משום שהיו יהודים, והיום אנחנו מזכירים את אחינו שנהרגו בארץ ישראל, בשביל עם ישראל ובשביל אדמת ארץ ישראל.
שני ימי זיכרון, ועם זאת כל-כך שונים.
הראשונים נרצחו בחוץ לארץ והשניים בארץ.
הראשונים נרצחו כי היו יהודים, והשניים כי הגנו על יהודים.
אף אחד מהם לא בחר למות, אבל בכל זאת- כולם היו גיבורים במותם.
כולם הנחילו לנו את החיים במותם.
בזכות מה שקרה לראשונים הוקמה המדינה, ובזכות מה שקרה לשניים- המדינה ממשיכה להתקיים.
אני חושבת שאין אחד במדינה הזאת שלא נהרג לו מישהו תוך כדי שמירה על אדמת הארץ או תוך כדי פיגוע טרור נגד ישיבתנו בארץ, שזה כנראה הגיוני במדינה כה שנויה במחלוקת כמו שלנו. במדינה כה מיוחדת כמו שלנו.
אם זה אח, אבא, דוד, חבר או סבא שמעולם לא הכרנו.
מותו של זה קשה יותר ומותו של זה קשה קצת פחות.
ואם זה לא קרה למישהו שקרוב אלייך אישית- אתה לעולם לא תבין את זה באמת.
אני לא מאחלת לאף אחד להבין את זה באמת.
אבל גם אם אנחנו לא מכירים אישית מישהו שנהרג על קידוש אדמת הארץ, זה לא באמת משנה משהו ביחס שלנו כלפי הנופלים וכלפי היום הזה.
כמו שביום השואה גם האזרחים יוצאי מדינות אפריקה לדוגמא יבכו בטקסים ויראו תוכניות ויזדהו וירגישו חיבור אל העם, כך גם היום- גם מי שלא מכיר אישית מישהו שנהרג, לא יכול להישאר אדיש אל מול פניהם המחייכות וסיפוריהם המרגשים של החיילים ההרוגים ושל נפגעי פעולות האיבה.
וכנראה אין אחד מהעם שלא מרגיש ביום הזה את החיבור העצום בין כל העם בעודנו מתייחדים לזכור את אלו שנפלו כדי שאנחנו נוכל להישאר כאן – מאוחדים.
אז אם יש משהו שחובה עלינו בתור עם לקחת מהיום הזה, הוא הולך ככה:
יש אנשים שמתו בשביל שאנחנו נישאר פה. יש אנשים שהסכימו להקריב את החיים שלהם בשביל שהארץ תישאר שלנו. יהיה זה ממש חילול של זכרם אם נגמול להם בכך שנהיה מפולגים.
ימין ושמאל, דתיים וחילונים, זה כל-כך לא משנה! עוד לפני אידיאולוגיות חברתיות או דתיות או כלכליות או דעות פוליטיות- בואו נראה שאנחנו באמת ראויים למדינה שהנופלים עזרו לנו להשאיר בידינו. בואו נראה שאנחנו באמת ראויים להיקרא עם. עם ישראל.
כי אם לא יהיה פה עם, אז מה אנחנו? סתם ישראלים שנמצאים בארץ ישראל?
או שאנחנו עם ישראל שנמצא בארץ ישראל?
פשוט תחשבו על זה ככה.

יהי זכרם של הנופלים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה ברוך.

~~~

ולעניין שונה ודומה מאוד.
היום בערב מתחיל יום העצמאות(שהוקדם השנה).
תחשבו איזה מדהים זה.
שבוע שעבר יום השואה, לזכר הנרצחים בשואה הנוראית.
שלוש שנים לאחר סיום השואה- אנו מזכירים את הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, שבזכות חייליה שמגינים עליה 24/7, היא עדיין כאן, חוגגת 64 שנים.
צעירה אבל מפותחת. משמעותית. מיוחדת.
שלנו.

*אני צילמתי*
אני פשוט אוהבת את התמונה הזאת.
דגלי ישראל רטובים מהגשם. שזה ממש יפה לדעתי, בעיקר בגלל הבעיות שיש לנו עם מים בארץ שלנו. אם הדגל של המדינה נרטב מגשם, סימן שהצלחנו להתגבר כמעט על בעיה אחת.
מי ייתן ונצליח להתגבר על כל הבעיות שיש לנו בארץ ובעם, ושלא ירבו!

Vanilla Light