אני מרגישה כאילו אני חיה בתוך בועה.
מכירים את הסרט 'נער בועה'? הוא היה צריך לחיות בתוך בועה בחדר השינה שלו כי הוא נולד ללא מערכת-נשימה. הוא לא חיי כך מתוך בחירה.
בזמן האחרון אני מרגישה כמו האדם הזה. אין לי שום בעיה בריאותית או משהו, אבל אני חיה בבועה, ולא מתוך בחירה.
בזמן האחרון אני הרבה יותר שמה לב לסביבה, לעולם שסביבי. אני מרגישה הרבה יותר צורך להכיר את העולם הזה, ובשלב שלאחר מכן- להשפיע בו, לעזור לו. אז אני מנסה. ניסיתי. אנסה.
אבל נמאס לי!
אני מרגישה שלא משנה כמה מאמצים אני עושה, מישהו פשוט מתעקש להשאיר אותי תקועה בתוך הבועה הפרטית שלי. וניסתי לצאת, זה לא שלא ניסיתי. ואני לא מחכה לדלת שתופיע ותיפתח ברגע שאקרא את מילות הקסם 'סומסום היפתח'. לא. אני מנסה לבנות בעצמי את דלת היציאה שלי. אבל אני פשוט מרגישה שלא משנה כמה אתאמץ לבנות ולפתוח דלתות, ולא משנה באיזה חלק של הבועה שלי אני ממקמת אותן- הן פשוט ממשיכות להיטרק לי בפרצוף!
(אני אחשוף עכשיו כנראה הרבה יותר מידי פרטים אישיים. יש מצב שאני אתחרט על זה אח"כ... נו, טוב.)
-ניסיתי ללכת להתנדב בסניף של ילדים עם בעיות(פיזיות או שכליות)- הם לא צריכים עוד מתנדבים במחוז שלי.
-אני מנסה להתקבל לפרויקט  ממש גדול של הנהגה(נבחרתי,לא יזמתי את זה,אבל אני שמחה שנבחרתי)- רוב הסיכויים שאני לא אתקבל כי אני לא מספיק טובה לזה כמו אחרים.
-רציתי להוציא לפועל רעיון גדול במה שהשכבה שלי עושה השנה לקראת פורים- עושים משהו אחר.
-אני מנסה להרים עם הגרעין שלי[בסניף] קייטנה בקיץ לילדים משכונות מצוקה- הרבה אנשים מתנגדים לזה(מסיבות כאלו או אחרות) או לחלופין, קטני אמונה בנושא.
-למשך כמה שניות חשבתי, הייתי בטוחה שדלת צחורה לעולם שאני עוד לא מכירה מספיק נפתחת בפני, ובום! היא נטרקה בעוצמה כזאת שזה ממש הרגיש כאילו עבר לידי טורנדו עצום שהשאיר אחריו נזקים שהשיקום שלהם יהיה ארוך... (תוכנית הסברה בין דתיים לחילונים. כן,אני דתיה.נראלי זאת הפעם הראשונה שאני כותבת את זה פה בצורה כ"כ ברורה.תתמודדו).

בום!בום!בום!בום!בום!

שמעתם את זה? אלו היו כל הדלתות שנטרקו בפני וכלאו אותי שוב בתוך הבועה הקטנה שלי, שמבודדת אותי מהעולם הגדול שנמצא שם בחוץ וסוגרת עליי כמו טבעת חנק איומה.
והקטע הוא שלרוב זה כמעט שלא באשמתי. זה לא שאני זאת שטורקת את הדלתות. להפך, אני מנסה לפתוח אותן כמה שאפשר, אפילו עד כדי חריץ קטן שדרכו אני אוכל לעבור בקושי, אם רק אכניס את הבטן פנימה ואעצור את הנשימה לכמה רגעים.
לפעמים הדלתות נסגרות בגלל מה שאני או מה שאני לא, לפעמים הן נסגרות בגלל מה שעשיתי או מה שלא עשיתי, אבל לפעמים הן פשוט נסגרות בגלל החלטות של אחרים ש, מה לעשות, יכולים להחליט עליי, כי אני שייכת למסגרת מסויימת.
אני לא מתלוננת על המסגרת הזאת. אני אוהבת אותה ומאמינה במה שיש לה להגיד. ואת האמת,המסגרת שלי היא רק לעיתים רחוקות הגורם שמרחיק אותי מדברים שאני רוצה לעשות(בד"כ היא דווקא מעודדת דברים כאלו..) ואני מקבלת את זה כשזה בכל זאת קורה.
אבל זה כל-כך מעצבן מאכזב אותי. כי אני ממש רציתי לעשות את זה, כל-כך רציתי לעבור דרך הדלת הזאת, ואני מבינה למה הם סוגרים אותה בפני. הם לא עושים את זה דווקא, יש לזה סיבות הגיוניות.
אבל זה לא משנה את התחושה שלי שאני פשוט חיה בתוך בועה, ושכל דלת שאני מנסה ליצור ולפתוח- מסרבת להיפתח או נטרקת לי בפרצוף בגסות, מטעמיה שלה.
כן, אני מכירה את הפתגם המסויים שקשור לזה, ותאמינו לי- אני מחפשת גם חלונות. אמנם יהיה יותר קשה לעבור דרכם, אבל אם זה כל מה שאני אקבל-אני  אקח. אבל אני חושבת שבסוף אני אאלץ להסתפק ביציאה דרך איזשהו פתח אוורוּר או משהו, רעוע, מפותל, צר, חלקלק, מסוכן..
אבל זה אומר לא להתייאש. להמשיך לחפש. (אה,כן, ולעשות דיאטה. כי הפתח יהיה צר,אתם יודעים...לא משנה><)
אז אני אמשיך. אני אמשיך לחפש עוד דלתות, או חלונות, או אשנבים כלשהם, ואני מאמינה שאני אצליח בסוף.
לא יכול להיות שלא, נכון?

Vanilla Light
מבולבלת, ומייחלת להיות כ"כ נחושה ובטוחה בעצמה כמו שהיא מנסה להישמע..

הסופ"ש והשבוע הקרובים שלי:
שבת – סניף
ראשון – הזדמנות להוכיח את עצמי בתחום חשוב ובמשהו גדול
שני – יום הולדת!
שלישי – משהו שיראה ויסמל שגדלתי בשנה.פעולה.הצגה על נושא כואב.
רביעי – להעמיק את הידע, יותר נכון התודעה וההכרה בתחום חשוב מאין כמוהו [לא בטוח] פעולה.
עד יום חמישי(!!) -  לפתח,לברר,לשכנע ולהוציא לפועל רעיון חדש ששמחתי לגלות

 -

אני כל-כך אוהבת שבועות כאלו.
(אני יודעת שהרשימה נורא לא מפורטת,אבל זה בגלל שאני לא יכולה לחשוף כאן יותר מידי פרטים אישיים.אולי בהמשך אני אפרט על כמה מהדברים...)

 -

אז זאת הפעם הראשונה שאני כותבת פה בשנת 2012. זה מה שקורה כשיש רק 24 שעות ביממה, 3 מבחנים בשבוע, סניף, משפחה, ו... הזכרתי כבר נשימה ?

 -

הרבה דברים מתחילים להסתדר אצלי בראש במקומם ולהפוך לפחות מעורפלים.
מטרות, רצונות, דעות....
חלק עדיין נשאר בערפל, אבל גם זה בסדר, כל עוד אני יודעת שהם כנראה יתבהרו בהמשך.

 -

גילית מה אני ממש ממש ממש ממש רוצה לעשות.
משהו שכאשר אני מתחילה לחשוב עליו – גורם לזרם של אדרנלין בגוף שלי, מציף אותי בהתרגשות ובציפייה, וגורם לי להאמין שאני מסוגלת לעשות אותו.
והדבר הכי מיוחד בזה הוא... שזה אפילו לא משהו כמו פיתוח תחביב או משהו כזה..
זה לא משהו בשביל עצמי.
זה ישפיע גם עלי בעקיפין, ככל הנראה...
אבל אני אפסיק ללכת מסביב לנושא(כמו שאני יודעת לעשות טוב מאוד) ופשוט אגיד את זה-
אני רוצה לפעול [דגש על השורש פ.ע.ל.] בשביל לעזור [דגש על הפועל ע.ז.ר.] לאחרים [דגש על השורש א.ח.ר.]
זה אולי יצא קצת מוזר, אבל זה בערך הרעיון הכללי.
וברשימה לשבוע הקרוב שכתבתי למעלה מצויינים ארבעה ימים שבהם אני עושה דברים שהם לא בשבילי.
שזה דבר טוב.
ואולי אם לא היה לי יום-הולדת בשבוע הבא הייתי קצת משתגעת, כי הייתי עושה רק דברים שקשורים לאחרים ואח"כ, בסופו של יום, לא הייתי מוצאת את עצמי.
אז תאחלו לי בהצלחה. ורק אח"כ מזל-טוב. (סתם,בלי לחץ,אתם לא חייבים..)
אז אני מקווה כבר בשבוע הבא לכתוב פה על לפחות 2 מתוך 4 הדברים ברשימה שהם לא עליי/בשבילי שהתממשו...(:
-
וכבר אין שאלות של – 'האם אני טובה מספיק או לא?'
כי גם אם אני לא טובה מספיק בשביל זה, אני בטוח טובה מספיק בשביל משהו.
וכבר יש פחות מחשבות אגואיסטיות לגבי המראה שלי. ופחות מחשבות לא נחמדות עליה.
ויותר רגישות לאחרים. יותר תשומת לב. פחות פסימיות?
ויותר. ופחות. ועליות. וירידות. וביטחון. והססנות.
אבל זה טבעי. וכל עוד זה יעזור לי לממש את הדברים החשובים בצורה הטובה ביותר – אני בעד(:
____
יש לי חברה, בטח אתם מכירים את הטיפוס, מורדת כזאת.זה אומר לק שחור ואיפור כבר ומוזיקת רוק והתחצפות למורים, ו... הבנתם את הפואנטה.
אבל שלא תבינו אותי לא נכון. היא חברה טובה, והיא ממש חמודה כמעט כל הזמן.
זה פשוט ש... טוב. היה לה היום מבחן במתמטיקה (היא ב-3 יח'. 4 יחידות השתחררו מהשיעור. תקולל היחידה החמישית!!)
בכל מקרה, היא ושאר הבנות למדו בכיתה למבחן וזה הלך בערך ככה:
"התרגיל הזה לא עובד! הוא מקולקל!" (היא) ואז באה מישהי אחרת ואומרת – "בדקת את התוקף שלו?" XD
בכל מקרה, אחרי המבחן שלהם[זה כבר היה בסוף היום,חיכינו להסעה]... לא בדיוק הבנתי מה קרה אבל פתאום קלטתי ששתי בנות מהכיתה רבות איתה כי היא רצתה להוציא סיגריה ולעשן [לא, להתחיל לרקוד איתה וואלס!>.<ציניות><]
ידעתי שהיא השיגה חבילה ממישהו לפני כמה שבועות,אבל חשבתי שהיא כבר גמרה אותה(היא הבטיחה לי שאחרי שהיא גומרת אותה היא מפסיקה עם זה... המ....)
אז הן ניסו לשכנע אותה להפסיק עם זה ("זוכרת מה למדנו בביולוגיה?כל סיגריה מקצרת לך את החיים ב-5 דקות!"זה ממש מסוכן לך ומזהם את הסביבה!"את תמותי מוות סופני!" הא?מוות סופני?כן,זה מה שאחת מהן אמרה.לכו תבינו בן אדם אחרי מבחן במתמטיקה...XD)
לא ממש הצליח להן. אני כבר מזמן הבנתי שאיתה אפשר להישאר ביחסי ידידות ולהישאר בחיים-בתנאי שלא מתערבים לה יותר מידי בחיים.שזה רע,אני יודעת...אבל סיגריות זה לא ממש התחום שלי..אני לא ממש מבינה בזה, ובלי קשר הריח של זה ממש גורם לי לרצות להקיא...:\
אני רוצה לעזור לה,אבל עוד לא עליתי על הדרך הנכונה. אני אעלה על משהו בקרוב...

פתאום קלטתי כמה חפרתי פה. לא משנה.
אז אני אסיים כאן.
יום טוב וסופ"ש מדהים  
Vanilla Light
שמקווה לחזור לפה בפעם הבאה עם הרבה חדשות טובות, וגדולה בשנה...^^