זהו.
יום אחרון לחופש.
כל דבר בעולם נועד להיגמר או להסתיים[יש הבדל!] מתישהו.
"סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר".. רק חבל שבמקרה הזה המשהו האחר הוא הלימודים..><
ועוד יותר חבל שאפילו לא גמרתי את כל העבודות שהיו לי לחופש. *תקולל המתמטיקה!*
בכל מקרה, לפחות כן עשיתי כמה דברים נחמדים החופש, והספקתי לעשות כל מיני דברים שרציתי לעשות- כמו להתחיל לראות סופסוף את כל הסרטים שאני צריכה לראות..!
וביום חמישי שעבר הייתי בגוש עציון, עם הצוות הדרכה מהסניף. היה ממש נחמד, אבל לצערי, ברוב "גאונוּתי" הרבה, שכחתי להביא איתי מצלמה. וגם אף אחד אחר לא הביא מצלמה שיכולתי להשתלט עליה... אז אין תמונות.. :\ אבל זה מקום ממש יפה, תעברו שם אם אתם בסביבה(;
~~~
ואם כבר מדברים על סוף- השנה האזרחית גם נגמרת עוד כמה ימים.
אז... 2012, הא? סוף העולם וכאלה, לא?
אם באמת הייתי מאמינה בזה הייתי עושה רשימה של כל הדברים שיש לי להספיק השנה..
אבל אני בדרך-כלל עושה את זה ביום-ההולדת שלי, ככה שאני יכולה רק לקוות שהעולם לא יחרב עד אז..(;
סתם, אני צוחקת, סוף העולם לא יגיע ב-2012..! אבל הסרט '2012' היה ממש מגניב. O.o  
~~~
עוד סוף- [וואו, אני מלאה בסופים היום. זה כאילו היום המושלם לשים סוף לחיים שלי, הא? סתם,צוחקת..אני לא יכולה לעשות את זה. יש לי פעולה היום.. :P ]
אז.. היא נפרדה ממנו.
המילים הבאות שהייתי צריכה לכתוב הן- 'איזה אושר! סופסוף!' ..
אבל אני לא אכתוב אותן (למרות שכבר כתבתי..><) כי את האמת, זה מרגיש לי ממש מגעיל להגיד את זה.
מה גם שאחרי שהיא סיפרה לי אמרתי לה 'מזל-טוב!'..XD
אבל הייתם צריכים לשמוע איך חברה אחרת שלי[שגם לא סובלת אותו] שרה לה מזל-טוב, ו'שישו ושמחו'...XD
התיאוריה שלי היא שהיא פשוט לא רצתה לנשק אותו בשבת בלילה השבוע....XD
אבל עכשיו ברצינות- למה אנשים נמצאים בכלל ביחד מלכתחילה אם הם יודעים שהם כנראה יפרדו מתישהו, בגלל שהם מבינים בתוכם שזאת לא באמת אהבה אמיתית?
לפחות חצי מהזוגות בגיל שלנו לא נמצאים ביחד בגלל אהבה אמתית. זה או בשביל לעשות פוזות, או בגלל שהם חושבים שהם מאוהבים.
אני באמת לא חושבת שבגיל שלנו אנחנו יכולים לדעת מה זאת באמת אהבה. אני בטוחה שהמון אנשים יבואו אלי בעצבנות ועם הרבה טענות בגלל הדברים האלו, אבל לדעתי זה נכון- אין לכם מושג מה זאת אהבה אמיתית מתחת לגיל מסויים. אולי הגיל לא ממש קבוע, ומשתנה אצל כל אחד, אבל זה לא תירוץ.
והכי הורג אותי זה שכשהם ביחד[אני כבר לא מדברת ספציפית על חברה שלי,כן?זה זוג היפותטי..] - הם בטוחים שזהו! זה לחתונה! ו'אנחנו כל-כך מאוהבים אחד בשני ולעולם לא ניפרד' ובלה בלה בלה בלה...
אני בהחלט לא מומחית בנושא, אבל זאת לא אהבה, מה שיש ביניכם. במקרה הכי טוב זאת פשוט התאהבות נעורים או הידלקות קשה, אבל לא אהבה. תתמודדו.
ועכשיו לשאלת מליון הדולר[למה זה תמיד מליון דולר? ומה אם אני רוצה יותר? או בכלל ביורו?]. טוב, אז לשאלת השלושה מיליון יורו- מה זאת באמת אהבה?
אין לי מושג.
אני לא חושבת שלמישהו יש.
מי שיש לו תשובה בשבילי – יקבל את שלושה מיליון היורו הדימיוניים.

אז המשך חופש נחמד לכולם,שנה טובה לכולם,חודש טוב,סופ"ש נעים וכל איחול אחר שאתם רוצים לאחל לעצמכם..(;

Vanilla Light

הרבה זמן לא כתבתי פה (להיות מדריכה בחודש-ארגון זה לא פשוט...><) והיום סוף-סוף הזדמן לי להיות על המחשב, וכשראיתי את הנושא החם החלטתי- למה לא?
אז... 'התכונה הכי מעצבנת'.
אי אפשר להכחיש שיש הרבה תכונות מעצבנות אצל אנשים- חוסר טאקט, צביעות, רמאות, עקשנות, אגואיסטיות... ולצערי, לא חסרות עוד דוגמאות לתכונות כאלו.
אבל בעיני יש  שתי תכונות עיקריות שהן הכי הכי מעצבנות:

דבר ראשון – קולניוּת.
אתם חייבים להודות שאנשים קולניים -במידה מיוחדת- הם מעצבנים.
הם חושבים שככל שהם יותר צורחים- הם יותר מגניבים. הם חושבים שככל שהם מדברים חזק יותר- ככה ירצו לשמוע יותר את מה שהם אומרים. הם חושבים שככל שהם ירימו את קולם גבוה יותר- ככה ישמעו את דבריהם יותר, יעריכו אותם יותר, ויחשבו שהם חשובים[גם הם וגם הדברים שהם אומרים...]
אז אני חייבת לחדש לאנשים האלו משהו – אתם לא יותר מגניבים אם אתם צועקים יותר חזק. ולא, לא משנה כמה חזק תגידו את מה שלא תגידו – זה לא הופך אותם ואתכם ליותר חשובים. להפך, זה הופך אתכם ליותר....פתטיים... ולא, לא ישמעו אתכם יותר אם תצעקו יותר חזק!(זה ידוע שבוויכוח[של בני אדם יחסית מתורבתים,כן?לא וויכוח של,נגיד,שבטים אינדיאניים] בסופו של דבר יקשיבו לאדם שמדבר בטון החלש יותר(מנסיון). זה פשוט הרבה יותר מעניין לשמוע את מה שהוא אומר, כי אם הוא אומר את זה בשקט, כנראה יש לזה יותר משמעות לעומת דברים שסתם נצעקים באוויר ומאבדים את ערכם וצורתם. או לפחות זאת הדעה שלי בעניין....)
[התכונה הזאת מתבטאת בעיקר אצל בנות שנמצאות בחבורות ואצל אנשי עסקים עצבניים ולחוצים... לגבי הקבוצה הראשונה אני בטוחה, ולגבי השנייה זה פשוט נשמע לי הגיוני...]
*מצטערת, הוצאתי פה את כל העצבים שהצטברו אצלי בחודש האחרון...*

דבר שני- כעס.
תכונה כל-כך מיותרת וחסרת תועלת.
במידה ואתם לא כועסים ברגע זה, אתם תבינו למה אני מתכוונת כשאני אומרת שהכעס לא מביא שום תועלת. הוא כל-כך מיותר. והכי גרוע זה שבזמן שאנשים כועסים הם פשוט לא מבינים את זה. לנסות לדבר בהגיון עם אדם כועס זאת ממש סכנת התאבדות. גם אם כל הכוונה שלך זה לעזור- שלא תתפלא אח"כ שהאדם הכועס יתחיל לכעוס גם עלייך(מנסיון).
לפי דעתי, זאת תכונה שממש חשוב לעבוד עליה- להעלים אותה לגמרי או לפחות למתן אותה במידה שתספיק כך שלא תמצא את עצמך בלי חברים לאחר כל התקף כעס...

אבל עכשיו באמת, בשורה התחתונה, זוהי אמנם לא השאיפה אבל זה מה שקורה בשטח – התכונות הכי מעצבנות באנשים הן אלו שלא קיימות אצלנו... [תחשבו על זה קצת ותגיעו להבנה בעצמכם,אני סומכת עליכם(מי שלא תהיו) שאתם מספיק נבונים כדי להבין למה אני מתכוונת....]

Vanilla Light
שלמרות שמאוד בא לה לישון עכשיו אחרי כל החודש שעבר עלייה- הלימודים מחכים..

רושם ראשוני זה דבר חשוב, וזאת עובדה. כי למרות כל מה שמחנכים אותנו בילדות ולמרות שכל הזמן אומרים לנו- לא לשפוט אנשים לפי מראה/התנהגות חיצוניים, לדון אנשים לטובה וכו' – זה לא כל-כך פשוט וקל לביצוע כמו שזה נשמע...
אם אני נפגשת עם אדם כלשהו בפעם הראשונה, (מן הסתם)כדאי שאצור רושם ראשוני טוב, כדי שהאדם הזה יחשוב עליי דברים...טובים... נכונים[?.. לא בהכרח. אבל אני מדברת פה על מקרה נטול צביעות...]
בכל-מקרה, השאלה היא מה אם אני יודעת שזוהי הפגישה הראשונה והאחרונה שלי עם אותו אדם? מה עם אני יודעת שהוא עומד להעלם מחיי לתמיד- כדרכם של הרבה בני אדם אחרים העוברים בחיי...
האם גם אז אני צריכה לטרוח ולנסות ליצור רושם טוב? ז"א, אני לא אצור רושם רע בכוונה, אבל להתאמץ ליצור רושם טוב על כל אדם שעובר לידי ברחוב ושואל "מה השעה"? נשמע קצת מוזגם,לא?(שוב,אני לא אתנהג לא טוב בכוונה...אבל אני גם לא לא אתנהג לא טוב בכוונה....[זה בסדר אם הסתבכתם-גם אני^^]).
או ליצור רושם טוב על מורה מחליפה שככל הנראה לא תלמד אותי שוב(כן,בגלל זה התחלתי לחשוב על כל הנושא..)? ויש עוד הרבה דוגמאות, אבל בכל-מקרה – האם גם עליהם אני צריכה לנסות ליצור רושם ראשוני טוב?
אולי החשיבה שלי מוטעית, אבל אני בדרך-כלל מנסה ליצור רושם ראשוני טוב בעיקר על האנשים שאני יודעת/רוצה שהקשר בינינו[קשר כלשהו] ימשך.
[הערה: גם עם אנשים שאני לא רוצה שהקשר בינינו ימשך אבל יודעת שיימשך גם אם כנגד רצוני אני משתדלת ליצור רושם... נחמד. בלי צביעות... אבל נחמד ככל הנדרש כדי שהקשר לא יהיה עינוי מוחלט..]
וכמובן, לפעמים זה גם קשה כאשר נמצאים במסגרת מסויימת וצריכים לייצג אותה וליצור רושם טוב, גם אם לא נפגוש את האדם שמולנו יותר לעולם.

~~~

ביום ראשון קיבלתי הצעה- הזדמנות להיכנס לתוך פרוייקט גדול ו...משמעותי, ולפי דעתי גם ממש חשוב.
אני לא אפרט יותר מידי כדי לא לסכן את אנוֹנימיוּתי(שאפו למי שהצליח להבין או בכלל לקרוא את המילהXD).
בכל-מקרה, בהתחלה ממש התלהבתי מההצעה עד שהייתי צריכה ממש להכריח את האגו שלי לחזור מיד אל מתחת לסלע שבו הוא היה עד עכשיו(אין לי תלונות..><)(אבל הוא כל הזמן המשיך להציק ולשאול אותי- 'איך זה שאת נבחרת והיא לא?') ואז שמעתי שבסופו של דבר- צריך להתקבל לפרויקט הזה, אחרי מבחן כלשהו ומיונים קפדניים.
בהתחלה ממש הוחמאתי שבחרו אותי מלכתחילה, אבל אז הבנתי שזאת לא חכמה.. ז"א, הרבה פעמים[אבל לא יותר מידי] בוחרים אותי ל..כל מיני דברים, כי יש בי מספר תכונות שקל להעריך.. אבל כשזה מגיע למקומות יותר גבוהים, למקומות הכי רציניים ומשמעותיים- אני פשוט לא מספיק מתאימה.
וביום ראשון זה היכה בי,משהו שידעתי עד עכשיו ופשוט לא ידעתי באילו מילים לבטא אותו – אני טובה, אבל פשוט... לא מספיק טובה.
[ז"א, לפחות... אני חושבת שאני טובה, בהתבסס על תחושה אישית שלי לעיתים לא קרובות מידי ועל דברים שאחרים אומרים לי מידי פעם.. והינה האגו שלי מתנפח... שמישהו יביא לי סיכה!]
אני לא מספיק טובה- אני דיי ממוצעת ברוב הדברים(ויש לי רשימה ארוכה של דברים שבהם אני לא מספיק טובה אבל אני לא אפרט אותם כי הפוסט הזה מספיק בכייני גם ככה,עוד שנייה אני טובעת פה ברחמים עצמיים...וזה פשוט לא מתאים לי..><) בכל-מקרה, אני יודעת שלכל אחד יש את הדבר/כישרון/תכונה שמיוחדים רק לו... אבל אני פשוט... עדיין לא מצאתי את שלי...[?]
אבל אני אמצא אותו מתישהו...אני אשתדל...(:
- אבל בינתיים כדאי שאני אלך ללמוד למבחן שיש לי מחר כדי שאני אלך לישון מוקדם היום[כן,בטח...]. אני כבר לא זוכרת איך זה מרגיש לא להיות עייפה על הזמן...

סופ"ש נחמד לכולם[למרות שהוא מתחיל רק מחר..^^]
Vanilla Light