בלוג סיפורים-לא תומך בהערות מגעילות-רק הערות בונות!

ג'סטין ישבה על יד האגם ונגסה בתפוח העסיסי שקטפה. היא הביטה על הציפור שריחפה וכמעט שנגעה במי האגם.

"ג'סטין? אמא קוראת לנו לארוחת בוקר. היא נסעה אתמול במיוחד לעיר כדי להביא חומרים לפנקייקים." קראה לה אחותה הקטנה שידעה עד כמה ג'סטין אוהבת פנקייקים.

"ועוד מעט יש לנו אורחים! אמא הכירה אישה נחמדה בשם אנני והיא מביאה לכאן את הבן שלה. שמעתי שהוא גדול ממך בשנה." אמרה ורצה במהירות אל הבית. ג'סטין קמה וניערה את שמלתה השחורה. היא נכנסה הביתה והתיישבה ליד השולחן. היא הניחה בצלחת שלה שני פנקייקים ושמה עליהם המון סירופ מייפל.

"תודה אמא. את הכי הכי!" אמרה והחלה לאכול באיטיות את הפנקייקים-מתענגת על כל נגיסה. "תכירי את פטר!" קראה פטי לג'סטין והצביעה על נער שרירי ויפה תואר.

וג'סטין השתדלה שלא להיחנק מהפנקייק בזמן שהיא נועצת בו מבט.

 "ה..ה..היי..." הצליחה לבסוף ג'סטין להגות את המילה. "היי,מה קורה?" היא חייך ולחץ את ידה. "אתם גרים באזור מצוין לגידולים! ראיתי את הגינה ואת האגם." אמר.

מרגע לרגע הוא מצא חן בעיני ג'סטין יותר ויותר... "אתה רוצה מהפנקייקים,פטר?" שאלה ג'סטין. "וואי אני מת על פנקייקים! כבר חודשים שלא אכלתי מהם בגלל המצרכים המיוחדים." אמר והתיישב ליד השולחן. הוא העמיס בצלחתו ארבעה פנקייקים וחטף נזיפה מאמו. "אז..פטר. למה שאתה וג'סטין לא תסתובבו קצת באזור? שמעתי שאתם דיי חדשים כאן." הציעה פטי. "אני אשמח!" אמר פטר ויצא בעקבותיה של ג'סטין. "היית רוצה ללכת לכיוון הזה?" שאל פטר והצביע על שיח סבוך וגדול. ג'סטין התלבטה קצת אבל החליטה לעשות קצת רושם על פטר. "אוקיי.." הסכימה בהיסוס ותוך דקות הם התפתלו בסבכי השיחים. הם יצאו מהסבכי כשהם מכוסים בבוץ וג'סטין הסתכלה באכזבה על השמלה השחורה שהייתה נגועה בעלים ובבוץ חום ועיסתי. ובזמן שג'סטין הייתה שקועה בשמלתה פטר רק אמר:"היי ג'סטין,הארמון הזה מוכר לך?" והיא הסיטה מבטה מהשמלה והסתכלה באיטיות על המגדל. מתחילתו ועד סופו. אבל כשהם הסתובבו ללכת,הסבכים נעלמו ואותם החליפה חומה ענקית. 

"איך נצא מכאן?!" שאלה בלחץ. "אל תדאגי,בואי נסתובב קצת בחצר וניכנס לארמון הזה." הציע פטר. "או לא,בשום פנים ואופן! אני לא נכנסת לארמון הזה!" צעקה. "תקשיבי,יש אגדה שמספרת שפעם אנשים שלטו על האזור והיו כאן מלך ומלכה. אבל אחרי שהמלך הבין את האחריות העצומה שמוטלת עליו בגידול התינוק הקטן שלו,הוא ברח. לאחר מכן,המלכה לא נישאה יותר והורידו אותה באכזריות מכס המלוכה. הממלכה כולה נהפכה לאופל אחד גדול ואומרים שהאופל הזה יחזור כשהנסיך יהיה בן 20 אם הוא עדיין לא יגלה שהוא הנסיך." סיפר פטר.  ג'סטין הסתקרנה והסכימה לטייל קצת אבל הם לא נכנסו לארמון. החצר הייתה מוזנחת וכמה מהעצים היו שרופים. ערפל כבד כיסה את הטירה וכמעט ואיננה נראתה. הם חזרו לנקודה ממנה התחילו והחומה שבה אל מתחת לאדמה. הם זחלו שנית מתחת לעלים ולעצים וחזרו לביתה של ג'סטין. "אוי ג'סטין! לכלכת את השמלה השחורה שלך!" קראה אימה בדאגה. "אל תדאגי,אני אכבס אותה. רק טיילנו בעיירה. ביקרנו את מירנדה,חברה שלי." תירצה ג'סטין. הרי מי באמת יאמין שהם ביקרו בטירה כזאת?

ג'סטין הלכה להתרחץ באגם ופטר השובב עקב אחריה. ג'סטין זימזמה כמה שירים והקציפה את שיערה הבלונדיני. היא שטפה אותו היטב והניחה אותו על כתפה. "פטר,אתה מוכן להסתובב?" היא שאלה בכעס והוא נאנח ונכנס לביתה. היא לבשה את השמלה האדומה שלה ואת הסנדלים היפהיפיות הלבנות ונכנסה הביתה. "פטר,אפשר לדבר איתך לרגע?" שאלה ג'סטין. "בטח." אמר והם נכנסו לחדרה התכול של ג'סטין. "אל תעז לעשות את זה שוב!" לחשה בעצבים. "מה לעשות שאת יפה כל כך,ג'סטין?" שאל. "לא להסתכל,אולי?!" כעסה ג'סטין. "מה שתגידי. את באה מחר לארמון,נכון?" שאל פטר. "נחשוב עלייך,מציצן." אמרה בערמומיות והזמינה אותו לצאת מחדרה.  הוא הביט בה מספר שניות ויצא. ג'סטין קפצה על המיטה ונשכבה עליה. היא נאנחה וחייכה. "הוא חייב להיות כזה חתיך?" שאלה בלחש ונשכה את שפתה התחתונה. כעבור מספר דקות היא יצאה מחדרה. "אתם מוזמנים אלינו בכל עת! רק לא בין 2 ל-4." אמרה וצחקה אימו של פטר. הם יצאו מהבית ופטר,בשנייה האחרונה,קרץ לג'סטין. "אוי ג'סטין,ג'סטין..." נאחה פטי ומריסה צחקה מדברי אימה. "ולמריסה את לא מעירה על מארלי,הא?" שאלה בצחוק ואחותה קטנה הסתכלה עליה במבט כועס אבל מיד צחקה. 

"קדימה בנות,תארגנו מערכת לבית הספר מחר ואתן חופשיות לכל היום." זירזה אותן אימן והן נכנסו כל אחת לחדרה והחלו במטלתן.

_________________________________

להגיב,להגיב,להגיב!!!