It's not too late it's never too late

אז לפני הכל, נתחיל עם רשימת המשאלות שנתתי לעצמי שנה שעברה:

למצוא אהבה אמיתית וחבר אמיתי - אממ.. כן. אפשר להגיד שהשגתי את זה אבל איבדתי..

להיות טובה בלימודים - תלוי באיזה מקצועות :<

לא להיכנע - כמובן כמובן כמובן

לחייך כמה שיותר - משתדלת ומצליחה !

לא לתת לדיכאון לשלוט בי - אוי.. פה זה כבר פחות יצא לפועל..

לנצל כל רגע אפשרי של אושר - זה בטוח עשיתי. אין מצב שלא.

31.12.2013 - היום האחרון לשנה

אז... היום זה היום. מה היה לי היום, ביום האחרון של השנה? התחלתי ללמוד בשמונה. באתי כולי חגיגית ושמחה. סיימתי ב13:40 ומהבצפר ישר הלכתי למספרה. התחדשתי בצבע אדום בשיער. קישטנו את היולצ'קה. עכשיו מבשלים ובערב, יושבים עם המשפחה. אחרי זה, יוצאת עם חברים לכל הלילה. וככה נגמרת לה עוד שנה... עוד 4 שעות ו15 דקות זה קורה.

ינואר 2013

כמובן שאני, בתור עצמי, לא יכולה להתחיל שום דבר בצורה רגועה. 2013 התחילה אצלי מצד אחד בהרבה החלטות של מחיקת העבר והתחלה חדשה ומצד שני בהרבה בלבול וסערת רגשות. זה התחיל מלפתח מעט רגש לאדם שאין לי כל סיכוי איתו. ציינתי חמש שנים למותו של סבא.. (עוד מעט שש..) באותו זמן, עדיין הייתי בהיפ הופ ובינואר הייתה לי הופעה (שאם מותר לי לציין, הייתה טובה בהחלט חברים) הייתי בהופעת מחווה של ט'רי דייז גרייס ופאפא רואץ' עם הידיד הכי טוב שלי בעולם, אח שלו וחבר של אח שלו ונהנתי ממש. אחרי זה גם ישבנו על נרגילה בבת ים ואני אזכור את הלילה הזה לעד בערך. ואז אוי הולי פאקינג שיט הכרתי מישהו שהיה נראה לי מקסים אבל טעות חיי הגדולה ביותר (או אחת מהן) בשנה הזאת. ואז בסוף החודש נהיינו ביחד.

פברואר 2013

ישר בתחילת החודש עוד לפני שהתרגלתי שוב ללהיות במערכת יחסים, הוא כמעט ובגד בי. סעמק עם המזל המחורבן שלי. צבעתי את שיערי מהבלונד המזוויע לשחור כחול מהמם שהייתי מאוהבת בו בערך. היה יום אחד בו התפרקתי, נשברתי לגמרי, כתבתי פוסט על כל חיי וכל מה שעברתי ביני לבין עצמי.. כל מה שהיה. ואפילו עכשיו, כמעט שנה אחרי, אני כמעט ומתחילה לבכות. ניפצתי את הלב חרסינה שהאקס הביא לי לוולנטיינס הקודם וזה עשה תחושה מופלאה. היו ימים שלא הייתי אוכלת, בין אם זה בגלל שלא הייתי רעבה או בין אם זה בגלל שפשוט לא היה לי כוח. ובסוף החודש סגרתי את החודש עם מסיבת פורים מטורפת במוסד כשסוףסוף החברה הכי טובה שלי באה למסיבה וביליתי פורים מטורף מצחיק וכיפי ביותר!

מרץ 2013

הגעתי לשנה אחרי הפרידה. העברתי במוחי את כל המחשבות של למה הייתי איתו. למה הסתבכתי ככה. למה ולמה ולמה. הייתי זקוקה לחבר הכי טוב שלי שפשוט לא היה שם בשבילי בזמן שהתפרקתי וזה הרג אותי מבפנים. עשיתי בלוגר מארח עם MISS NOBODY שאני אוהבת. איכשהו הגעתי למחשבות על מוות. לא שלי חלילה, בכללי. איך שהעולם הזה בנוי. וכמה שמוות, אפילו בקרב צעירים, הפך לטבעי. הפכתי רשמית למוסדניקית גאה. הגעתי למסקנה שאני אוהבת קארמה שדופקת כאפות לפנים של אנשים. ספק נדלקתי ספק התאהבתי בבחור שאסור היה לי בשום אופן לפתח אליו כלום. הרגשתי שאני מקנאה בידיד הכי טוב שלי, שהוא מתייחס יותר לידידה אחרת למרות שהוא אומר כל הזמן שהוא נמצא שם בשבילי בכל רגע ולכל דבר. מרץ היה חודש עם הרבה מסיבות ומסקנות שאני אוהבת מישהו שאסור לי וזה בעייתי.

אפריל 2013

בראש ובראשונה, כשנגמר פסח והתחיל אפריל נכנסתי לשגרה חדשה שלא הכרתי, שגרת ההכנה הסופית לבגרויות. הישורת האחרונה לפני. בתקופה הזאת, לא זוכרת בדיוק במדויק מתי, נהייה לי יזיז. כן כן, לי. יזיז. האחת שלא סובלת סטוצים. אבל מתחילה להשתחרר. זה בהחלט התחיל את השינוי שלי. כתבתי סוג של קטע מוות. שמשום מה פשוט נתקע לי בראש באותו יום. והייתי חייבת לפרוק אותו לאיפשהו. כל כך הרבה כאב נשפך ממנו. ביום העצמאות (המדהים בהחלט) שהיה הייתי ברוקעצ עם אנשים מדהימים שאני אוהבת, נהנתי מכל רגע ורגע ואני מקווה שגם השנה אסע לשם. רבתי מכות עם אמא. היה ל"ג בעומר במוסד ואחרי זה ל"ג בעומר עם אנשים מדהימים מדהימים מדהימים בראשל"צ עם מדורה מטורפת וצחוקים כל הפאקינג לילה. 

מאי 2013

בתחילת החודש התחלתי לרוץ והתכוונתי להפסיק לעשן. well, that escalated quickly... גיליתי שחבורת הזונות האלה מהצופים מרכלים עליי בוואטסאפ שלהם ומספרים על הבלוג שלי. כוסאמאשלהם. הייתה מסיבת שבועות במוסד וזה היה ממש ממש פאקינג ממש כיף. הייתי גם בראשלצ עם חברים אבל פרשתי משם באמצע הלילה כי לא הרגשתי טוב. התחלתי כבר להתעצבן מכמות הזוגות שנמצאים סביבי אבל שמתי זין כי באותה תקופה התחלתי בגישה חדשה של כוסאמא של מערכות יחסים אני אחיה את החיים שלי בינתיים. במאי הייתה חווית הבגרות הראשונה שלי, בגרות במתמטיקה. שכמובן הוגשתי על מאה ועברתי על מאה. איכ. שלוש יחידות. התחלתי לאבד את החברה הכי טובה שלי, את זאת שתמיד הייתה שם לצידי והיה לי כל כך רע בגלל זה. הייתי בלחץ היסטרי בגלל היסטוריה כי הכל הלך לי חרא וסעמק עם העולם. במאי היה יומולדת 16 לידיד הכי טוב שלי בעולם והכנתי לו מתנה הכי מהלב עם כל התמונות שלנו מכל התקופות.

יוני 2013

הבנתי שאני מאבדת את מי שהכי חשובה לי מסיבה ממש מפגרת אבל נכונה. הצלחתי לבנות את מסכת החוסר רגשות שלי.. בתחילת יוני היה לי את הריב הכי גדול עם אמא שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. ריב כל כך גדול שהיא קראה לי זונה ואני בטעות (באמת, בטעות) שרטתי אותה. הרגשתי שאף אחד לא זקוק לי, שכולם נמאס ממני, מהכאב שלי, מהצרות שלי.. ממני. הייתה לי תקופת כתיבה קצרה. השראות שקופצות לראש. סיימתי את כיתה פאקינג י' עם חצי חיוך על הפנים. כי בסך הכל, היה נחמד. היו חוויות, צחוקים, סיפורים ולמרות שהיה קשה, נהנתי. קיבלתי בתחילת החופש ובסוף החודש השראות באמצע הלילה של כתיבה. ואני אוהבת את זה.

יולי 2013

לפני הכל, התחלתי את החודש עם פוסט יומולדת 19 לאחת הבנות הכי מקסימות שאני מכירה, שרון מוס שאתם מכירים אותה בתוך MISS NOBODY וזה גם היה ממש לפני הגיוס שלה. אהבתי ושנאתי את אחד האנשים הכי מפגרים ומטומטמים ומגעילים בעולם כי הוא גם הדבר הכי מדהים שיכל לקרות לי באותה התקופה. שרון עשתה מסיבת גיוס אז הייתי אצלה ברמת גן והיה ממש כיף ואני לעולם לא אשכח את הלילה הזה. עשיתי שלושה ימים לפני יומולדת 16 שלי מה עברתי בשנה האחרונה, בשינויים שלי הפיזיים והפנימיים. היה לי יומולדת פאקינג 16 ונהנתי בו מאוד למרות שהיו קטעים חסרי מצברוח. אבל הייתי עם אנשים שחשובים לי ואני הכי שמחתי שהם היו איתי שם. הגעתי למסקנה סופית שהלכה החברות עם החברה הכי טובה שלי. כי חברה מקנדה יצאה עליי, ומי שגנבה לי את החברה הכי טובה יצאה עליי, והוציאו אותי אשמה ומגעילה וכוסעומו העולם. בסוף החודש הזה, נסעתי עם חברה שהכרתי איזה חודש לפני זה לספיישל "ישראל חוגגת עם הארי פוטר" ומאז הפכנו לחברות ממש טובות.

אוגוסט 2013

כל חודש אוגוסט לא עידכנתי. רגע, מה ?! כאילו, היה לי עידכון אחד, אחד ויחיד ב28.8.. אז מה שהיה באוגוסט זה שעשינו מסיבה בתחילת החודש של סוף מחצית שלישית לידיד, פרידה לידיד שטס להודו ולכבוד הטיסה שלי לאוקראינה. אע כן, הייתי באוקראינה עשרה ימים. התחברתי רצח עם בנדוד שלי. הייתי בדולפינריום. הכרתי אנשים בני גילי (אחד 17 אחת 18) שאני מקווה שכשאני אבוא לאוקראינה אני אפגש איתם שוב. צבעתי את השיער שלי לפאקינג אדום בפאקינג אירופה והתלהבתי מזה. חזרתי לארץ.. ואז, אז הכרתי אותו. באותו יום שחזרתי, הייתי ביומולדת של ידיד.. והכרתי את הבחור הכי מקסים שיצא לי להכיר. התנשקנו. דיברנו. הבנו שמשהו מוזר.. והתחלנו לדבר אחרי זה ולהכיר באמת. אע, בסוף החודש התחלתי כיתה יא וזה היה מגניב לחלוטין אבל מפחיד.

ספטמבר 2013

אני והבחור שהכרתי (ראו שתיים-שלוש שורות למעלה) נהיינו ביחד רשמית. והייתי כל כך מאושרת. כי הוא היה הדבר שהיה הכי טוב לי בתקופה ההיא. גיליתי שהפאקינג פחד שלי ממערכות יחסים שיהרסו, פשוט נעלם. כשהייתי איתו, לא דאגתי לרגע שהכל עלול להיהרס. לא פחדתי. הייתי כל כך שמחה כי הכל היה כל כך אמיתי ומוחשי וכבר לא נראה כמו חלום. חח.. מצחיקה אני. הכל נהרס לי כמובן. התפוצץ לי בפנים. הלך לעזאזל. נשבר. התפרק. כמו שתמיד אבל תמיד קורה לי. אני האמנתי שהכל יהיה בסדר, שזאת רק תקופה, שהכל יחזור לעצמו בקרוב. וחברות שלי, שאמורות לתמוך בי ולעזור לי, ובכלל לא הכירו אותו כמוני, אמרו לי להפסיק לנבור בקטע הזה. להפסיק לקוות. למחוק את זה. התחלתי להרגיש שמעולם לא היה אכפת לו ממני, אבל זה אף פעם לא היה נכון. אבל הרגשתי ככה..

אוקטובר 2013

ניסיתי שוב להפסיק לעשן, ולא הלך. התבאסתי על זה שאני בקושי מעדכנת, פשוט לא היה לי חשק לכתוב. הרגשתי כל כך מנותקת. השתגעתי, כי אני מביאה לו צ'אנסים והוא שוב ושוב מבטל ברגע האחרון. ואז... נשברתי סופית. הוא שלח לי את ההודעה שהכי הכאיבה לי, הכי שברה אותי, הרסה אותי לגמרי. וגרמה לי לספר פה את כל הסיפור מאז שהכרתי אותו. מהרגע הראשון עד לאותו יום. והייתי כל כך פגועה ושבורה. גם באוקטובר נסעתי (ת'אמת באותו יום של ההודעה ששברה הכל) לראש העין לידיד והיה נורא נחמד. יצאתי לסמינר הדרכה של הנוער העובד והלומד בקיבוץ רביד בצפון. הסמינר היה אמור להרחיק אותי מהכל. אבל במקום זה, זה שינה הכל. כי אזרתי אומץ לשלוח לו הודעה, למרות שהייתי בטוחה שהוא לא יענה לי. ונחשו מה? הוא כן ענה! והתחלנו קצת לדבר.. ואמרתי שהתגעגעתי. והוא אמר שגם הוא. בהחלט גם הוא. והוא קרא לי אהובה.. ופה התחלתי להתחרפן. למה? למה קראת לי ככה אחרי כל מה שעשית לי?! 

נובמבר 2013

הולי פאקינג שיט. לא עידכנתי אתכם בנובמבר בכלל?! טוב, אז אני אעשה את זה בעזרת הזיכרון הטוב שלי כמו שעשיתי עם אוגוסט.. בתחילת החודש הייתי במסיבת האלווין בשברולט, בכלל התחלתי ללכת מלא לשברו. בתחילת החודש גם סוףסוף נפגשתי איתו אחרי יותר מדי, פשוט יותר מדי זמן.. וכשנפגשנו.. הכל היה נורא מוזר, ולא ברור. ושתיקה צורמת באוזניים.. ודיברנו, קיבלתי הסברים, דיברנו על כל מיני דברים שקורים לנו בזמן האחרון.. וכשהוא ליווה אותי קצת פרצתי בבכי. והוא חיבק אותי, והחזיק אותי, ואמר לי שהכל יהיה בסדר, וביקש.. יותר נכון דרש ממני לחייך. ולשמוח. ולא לדאוג. ולא לבכות. והבטיח שהכל יהיה בסדר. הבטיח.. הבטיח כל כך הרבה. ולא קיים. אמצע החודש נסעתי שוב לראש העין כי היה יומולדת לידיד ושם הייתי עם חברה ממש ממש טובה שלי (זאת שהייתי איתה בספיישל הארי פוטר, ראו סעיף יולי 2013) וישנתי בראש העין והיה נורא כיף להתרחק מהכל, מהעיר, מהמשפחה, להיות עם חברים במשך 24 שעות. ולהנות מכל רגע כי היה מצחיק. וזה נראה לי כל הדברים שקרו באותו חודש.

דצמבר 2013

האמת, שדצמבר אפילו עכשיו הוא חודש נורא משמעותי. אני והוא כנראה מפסיקים לדבר סופית. אמרתי לו שאני אוהבת אותו. והוא לא מבין למה (כאילו שאפשר להסביר רגשות..) אני בתקופה חרא. כי אני על הפנים בבצפר, וחלק מהמורים שונאים אותי, המחנך שלי בנזונה, אני רבה עם ההורים כל הזמן, ללא הפסקה, במיוחד עם אמא, אני משתגעת. חזרתי לדבר עם הג'ינג'ית שאני אוהבת והפעם זה בזכות ידיד מחולון שמסתבר שהוא מכיר אותה. עכשיו אני מסתובבת מלא עם שניהם ומדברת איתם כל הזמן. למרות הכל, אני די מנותקת מהעולם. אני לא ישנה כמו שצריך. אני מסובכת עם עצמי מעל הראש. ואין לי כבר כוח לכלום.. אבא טס לאוקראינה אחרי 13 שנה שלא היה שם. מסרתי מתנת יומולדת לבנדוד שלי. אחותי טסה לשוויץ עם חבר ושם היא תפתח את השנה החדשה. הידיד שטס להודו (ראו סעיף אוגוסט 2013) בא לביקור בארץ וממש התגעגעתי אליו. הוא הביא לי סיגריות בטעם תפוז (פאקינג טעים) ואני מחכה כבר שניפגש רק שנינו לבד. שישי האחרון של השנה הייתי במסיבת ניו יירז בשברולט וזאת הייתה אחת המסיבות הכי חזקות שהיו להם. בנובי גוד אני כנראה בחולון עם הג'ינג'ית והידיד והחבורה שלהם.  ואז קלטתי, שדצמבר אומר דבר אחד - סוף השנה הגיע וזה הזמן לשנות..

אז לסיכום,

השנה הזאת הייתה מלאה ברגשות, בכאבים, בזיכרונות טובים ורעים, בחיוכים, בדמעות, בימים מצחיקים וימים שפחות, ברגעים בלתי נשכחים, ברגעים שאני מקווה שיישכחו ובהרבה הרבה שינויים.

אני מניחה שכל מה שהיה לי השנה ביגר אותי, שינה אותי, לימד אותי.. כי אני אחרת לגמרי. אני שונה. ואני אוהבת את זה. למדתי להתמודד יותר טוב עם דברים, למדתי עם מי צריך להתחבר ועם מי לא, על מי לסמוך ועל מי לא, מה לספר למי ומה לשמור לעצמי, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להישאר דינה אבל לשנות את מה שרע. ואני רואה את זה עובד.

ועכשיו? עוד כמה שעות מתחילה שנה חדשה, 2014, שנה שאני מקווה שתיהיה מלווה בהרבה רגעים טובים שאני אשמור לעד.

מטרות ל2014:

1. קעקוע ראשון - סמל אוצרות המוות על פרק היד

2. פרויקט 365

3. למחוק את הרגעים הרעים של השנה האחרונה, כדי להפסיק לנבור בהם

4. קעקוע שני כשיהיה כסף - חרב עם כנפיים על הגב

5. לעבור את השנה הקשה הזאת של יא בשלום

6. להאמין בעצמי...

שתיהיה לנו שנה טובה ומוצלחת, אמיתית ואוהבת, שמחה ומאושרת, מלאת חיוכים ורגעים טובים, כמה שפחות רגעי שבירה אבל רגעים שנלמד מהם..

יאללה 2014 !

עכשיו אחרי שנכנסתם כדי לראות את מה שכתוב פה, היי.

אם הייתי רוצה לסכם את התקופה בה הזנחתי את הבלוג היה לוקח לי יותר מדי זמן ומילים מיותרות..

אי אפשר לסכם כל כך הרבה בכל כך קצת

אבל.. לפני כמה ימים, כתבתי קטע שלגמרי מסביר את איפה אני עומדת עכשיו ולמה...

וגם נורא התגעגעתי לכתיבה.. אז.. תהנו, אני מקווה.

It hurts, you know? to be here and act like everything is alright when it's not. And you can't show it to the people outside. you're breaking. swallowing everything, every single thing and shut up. Keep quiet. everything is falling down. the school grades, the conection with people and in the end, your soul. you're standing alone, no one cares, and no one is coming for you. they all liers, cheaters, players trying to kill you inside, break you down until there is nothing left anymore. you lose yourself. you don't know yourself anymore. all you want to do is fall down and cry. but you do anything to keep standing steal. holding the pain. keeping strong. showing them nothing will kill you. you are strong. but in the end of the day, you're falling apart.

and it hurts... you know...

לא עידכנתי כבר חודש וחצי בערך .. והרבה זמן שזה לא קרה לי ..

אבל האמת, כמה שכואב להגיד את זה, שלוש וחצי שנים של בלוג .. זה הרבה .

חוצמזה, אין לי כל כך זמן לעדכן .. וכשיש לי, אין לי מצברוח .

בעיקרון, הכל נשאר אותו דבר ..

אני והאקס מדברים-לא-מדברים

אני מנסה להתנתק מהכל ולא מצליחה

שקועה בלימודים ובמחויבויות אחרות שאני נמצאת בהן

נותנת את הנשמה שלי לשטן

אין זמן פנוי

אין זמן לנשום

ואני כל שבוע רק מחכה לשישי כדי לנוח קצת ..

אז.. בנימה מזה לא אופטימית זו כי קמתי היום על הפנים,

מקווה שאני אחזור לעדכן לפחות פעם בשבוע ..

שבוע מקסים ישראבלוג ..