משעשע אותי לראות כיצד החיים מתנדנדים לי בין הרגליים.

ביום הראשון ללימודים אני יפתח דף חדש, במציאות, בחיי היום יום, ובבלוג.
אני הולכת לקרוע כל דף ודף בבלוג הזה, כל דבר שכתבתי במחברת הוירטואלית הזאת,
והכל יהפוך לטיוטה אחת מכוערת וגדולה.

כל הפוסטים שרשומים בצד יימחקו,
ובמקומם אני לא ארשום קישקושים אלא מילים,
את המילים המשוגעות שלי-המילים עם הניצונוצים הסגולים והמקסימים שלי.
___________
איזה נחמד זה, לשבת בחדר, ברוגע, ולהקשיב לשירים שקטים,
דבר שלא קרה כמעט מעולם, מעולם לא יכולתי ליסבול שירים כאלה,
כי אף פעם כנראה לא הייתי רגועה. 

___________
האוזניות שלי לא עובדות ואיבדתי את אלא שעושות בס טוב בשירים,
im so happy
___________
אני פוחדת על השנה החדשה שאני יחווה,
אני פוחדת שלא יהיה לי עם מי להיות,
אני פוחדת מהתסריט הזה.

אנה המשוגעת.

אני מתגעגעת למגע העדין של הגשם, לקרירות הזו של החורף,
ולשלוליות שאתה טובע בהם, וקופץ בהם, עם חיוך.