לא חשוב, זה כבר עבר.

אני עולם. אני כוכב. ככזו, יש לי ירחים. ירחים שמקיפים אותי. אני יכולה להשתמש בהם, ויכולה שלא.

לאחרונה בחרתי שלא. פשוט לא היה לי כוח.

אבל הירחים חשובים לתפקוד של הכוכב, לוודא שהכוחות יהיו מאוזנים.

חשוב לזהות את הירחים, ולכבוש אותם.

לתת להם לתת לי.

ומי הם הירחים?

החברים.

המשפחה.

ההשקעה בעצמי.

ספרים.

ספורט.

מוזיקה.

פסיכולוגים.

מורים פרטיים.

סרטים.

עדיין לא החלטתי אם סמים קלים ואלכוהול הם ירחים אמיתיים או לווינים מזוייפים, שהמדענים המטורפים שבי שלחו לחלל במטרה לזרוע הרס. הרס עצמי כמובן, הרי המדענים האלו הם אני.

יש לי ידיים.

אני צריכה לקחת את עצמי בהן.

שלי נעלמה.

אני עדיין יכולה להשתמש בשלכם,

אבל אולי גם היכולת הזו תעלם.

ואז, אני לא יודעת

מה יהיה.

איתי.