היה כיף בפורים.

השיער שלי אדום וקצר.

שיואו [?]

תראו אותי.

אני מעוצבת.

או משו.

[מה, חזרתי לבקר. רק כדי לבדוק את הפרו.]

מגניב.

אבל קצת מעצבן.

יותר מדי מוסבך בשבילי.

תראו אותי !

חהחה!

אני יכולה להיות עצובה

או שמחה

יאי מי.

אז מה?

שלומי טוב, ואתם?

התגעגעתם?

הצלחתם לשרוד בלעדיי?

[קשה לי לקבל את העובדה שאני מדברת לעצמי.]

טוב, מכיוון שאין לי דברים חשובים להגיד, אני אספר על היום שלי.

ההורים שלי כבר ארבעה ימים בצפון [היום הם חוזרים], כך שהתעוררתי לצליליו הצורמים של הסלולרי הנאמן שלי.

אבל היום, לשם שינוי, לא אמרתי "אני עייפה. חוזרים לישון", כמו אתמול [כמובן שהתעוררתי אחרי שעה, כי חברה התקשרה לשאול למה לא באתי, ואז השכן היה צריך להסיע אותי לבצפר, ואחרתי בחצי שעה. והוא נוסע נורא לאט.], אלא קמתי והתארגנתי.

ידה ידה, לא מעניין.

צעדתי בשמחה [צער ויגון, זאת אומרת] לתחנה, וחיכיתי לאוטובוס.

ידה ידה, לא מעניין.

אמ. בצפר.

בשעה ראשונה.. אני לא זוכרת מה עשינו בשעה ראשונה.

אה, נכון.

היה ספרות, והייתה מורה מחליפה, ששמה לנו סרט לא מעניין, אז שיחקנו ארץ עיר, והייתי נורא גרועה.

אחר כך, בהפסקה, אני וידיד שלי הלכנו לרכזת שכבה וביקשנו להצטרף להרצאה של יב' עם יוסי ביילין ומיכאל רצון [מהליכוד] בשעה השלישית.

היא אמרה לנו לשאול את המורה שמלמדת אותנו, ואת עינת.

עכשיו, אני לא ממש ידעתי מי זו עינת.

אבל לא משנה.

שאלנו את המורה שמלמדת אותנו בשעה השלישית [דניאלה המשוגעת, לאנגלית], והיא הרשתה.

ואז היה תנ"ך.

מבחן.

וביקשנו מהמורה לצאת רבע שעה קודם, כדי ללכת להרצאה.

אז היא הרשתה.

אבל היא הייתה נורא לא נחמדה.

לא יודעת.

מה עשיתי לה כבר?

בקיצור, המבחן עבר בסדר יחסית למבחן שבזמן שחברותי התכוננו אליו, אני שעשעתי את עצמי במשחק קופסה "אני חרק נחמד".

כמובן שנתתי לתנ"ך פרשנות שונה ולא מוכרת משלי, אבל זה כל הקסם.

בקיצור, ניחשתי.

ואז הלכנו להרצאה.

ואז ניחשתי מי זו עינת [אני לא בטוחה איך ידעתי. פשוט ידעתי.], והיא הרשתה לנו.

ונכנסנו, ומכל שכבת יב' היו בערך 40 אנשים שבאו לשמוע. ממ. לא הרבה.

וישבנו בפינה והיינו קטנים [עבד לנו די טוב, מכיוון שידידי די נמוך, או כמו שהוא טוען, ממוצע, ושנינו בלונדינים חייכנים ותמימים.], ואז בא יוסי ביילין [!] והליכודניק.

כל אחד מהם הציג במשך רבע שעה [חצי שעה, זאת אומרת] את השקפת עולמו, בעיקר בכיוון של פתרון הסכסוך, ואז היה זמן לשאלות.

מכיוון שכל אחד מהם דיבר חצי שעה, נשארה רק חצי שעה לשאלות, וזה לא הרבה זמן בעולם הפוליטיקאים, מכיוון שכששואלים אותם שאלה הם עונים תשובה ארוכה ומפורטת מאוד, רק שלא קשורה ממש לשאלה שנשאלו. ניחא.

כמעט התפתתי לשאול גם, אבל לא היה לי נעים.

ואז נגמר.

והלכנו.

ואמ. נו.

חזרתי הבייתה.

ומאז אני לא עושה כלום.

חה.

כמה שכלום יכול להעביר את הזמן.

יאללה, הלכתי לי.

להת' והיו שלום.