עד שבאמת אהבתי מישהו, עד שאשכרה הרגשתי שיש לי מישהו שתקוע עמוק עמוק בלב שלי...
כמובן שברגע שנתתי ללב שלי להיפתח
גם נתתי לעצמי להיפגע....
אני כל כך אוהבת אותו שהוא גרם לי לשכוח את כל מה שעבר עליי
את האידיוט הקודם.
פשוט הכל...
הרבה זמן שלא בכיתי
והיום אשכרה בכיתי יום שלם..
מי היה מאמין שאני יגיע שוב פעם למצב כזה.
אני בשוק שהפנתי לך את הגב שלי ופשוט הלכתי, עם דמעות בעיניים.
וזה הסוף שלנו.
זה באמת כואב, כי לא ציפיתי לאהוב אותך ככה, זה בא לי בלי שהייתי מוכנה בכלל.
מה, כאילו מה....אני מרגישה כאילו אני נגועה במשהו, שכל מי שנוגע בי בוחר לברוח.
אני שבורה, וכואבת, וכרגע אפילו הכדורים לא עוזרים לזה.
מי בכלל רוצה שתהיה ידיד שלי, למה נראה לך שבא לי לראות את כל הבנות נמרחות עלייך? למה נראה לך שבא לי שתתפוצץ עליי כשאתה תראה אותי עם מישהו אחר..
אמרתי לך, אין לא יכול, יש לא רוצה.
ואני לא יכולה להחזיק את הקשר הזה, מצטערת שהפעם אני זאת שבחרתי ללכת.
וכמה שאני יודעת שאתה אוהב אותי, גם בלי קשר לזה שאתה היית אומר לי את זה כל 5 דקות, העיניים שלך צעקו לי את זה.
ואני מכירה אותך, אף פעם לא הסתכלת על מישהי ככה.
פאקינג שנה, ואחת ארוכה, שנה שלקח לי לסמוך עלייך, שנה שאכלתי הרבה חרא, ובכל זאת הצלחת להרים אותי.
שנה לקח לי להתאהב בך.
שנה שלקח לי להסתובב וללכת.
אני באמת באמת אוהבת אותך, ואתה לא צריך לשכנע אותי שרע לך. אני יודעת כמה אתה לא מסתדר בלעדיי.
אבל לעזאזל, זה לא מספיק לי.
אתה לא מגיע לי, באמת שלא, וזאת אני שעשתה טעות, שבכלל נתתי לזה לקרות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: