ובכן, אני לא בטוחה שהשתנו דברים בשנה הזאת, בעצם, כן קצת...

סוף סוף השנה האחרונה שלי כדי לסבול את מערכת החינוך המחורבנת! אה..בעצם, זה לא אירוע ממש משמח. כי אז יש את הצבא (שהייתי מוכנה לשבת בכלא וללמוד אלגברה יממה שלמה כדי לא להכנס לגהנום הזה!) ששם אני אבזבז את הזמן במקום לטוס לחו"ל לעשות מליונים ולא לחזור לפה לעולם!

ומה היה עוד? אה, כן...קבעתי 3 פעמים לנסוע לחופשה ובגלל שיש לי חברות חננות שפוחדות לנסוע באוטובוס מקצה אחד של העיר לקצה השני של העיר אז אפילו אחת מהן לא התממשה. פשוט בזבוז של אנרגיות וזמן. הגעתי למסקנה שאם אני באמת מתכננת על חופשה שהיא לא בחדר בבית של אחת החברות שלי אז עדיף שאני אקח את עצמי ואת הצל שלי.

הכישורים החברתיים שלי עלו מדרגה! אם פעם הייתי מדברת עם 2 וחצי אנשים עם הסביבה, היום יש לי תקשורת עם 3 ורבע! (לא סתם, באמת עכשיו אני מצליחה לתקשר עם אנשים באופן קצת יותר פתוח...)

אמא שלי הגבירה את מספר הפעמים ביום שהיא מזכירה לי שאני לא שפויה, שאני לא בסדר, שאני צריכה לתקן את עצמי, שחברות שלי הרבה יותר טובות ממני, שהיא הופכת בשבילי את העולם  ואני יורקת לה בפרצוף, שהשכנים בטח חושבים שאני ממש משוגעת ולא בסדר (כי לפעמים פה ושם אני כבר מגיעה לאפיסת כוחות מלשמוע עד כמה אפס אני ואני צועקת עליה בחזרה).

אנשים התחילו להחמיא לי בתדירות גבוהה יותר בנוגע להכל. כנראה זה בגלל שלקחתי את עצמי בידיים והעפתי 40% מהמגרעות שלי (כל הכבוד! המשיכו כך! - או שבעצם זה מה שאני צריכה לומר לעצמי...)

ודבר אחד טוב, זכיתי בתערוכת אומנים שתתקיים רק בעוד חודש.

וזהו זה כמובן לא מתמצת כלום אבל זה פוסט תירוץ כדי להגיד ש...2010,2011 ...לא מעניין. אני מחכה ל-2013 כדי לבעוט בכל הטמבלים שנתנו לי תקוות שווא שהעולם סוף סוף יושמד ב-2012.