כמה דברים פסיכים קרו לי השבוע, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות... (האמת, כרגע אני יותר בכיוון של לבכות ולפנטז איך אני הורגת כל מיני אנשים שעיצבנו אותי השבוע.)

אני פשוט מתה ללכת לישון, גם בגלל שמחר אני צריכה לקום מוקדם וגם בגלל שאני צריכה להשלים שעות שינה, וגם בגלל שבא לי לשכוח מכל השבוע הזה, וגם בגלל שנזכרתי ב-X ההוא שפעם הייתי חופרת עליו, כי ראיתי כמה תמונות שלו בפייסבוק, וגם בגלל עוד...כל מיני דברים.

למה אנשים חושבים שאני הפסיכולוג שלהם?! אין לי חזות של פסיכולוג! פור גאד סייק! פסיכולוג לוקח 300 שקל לשעה כדי להקשיב למטופל שלו...אני מבזבזת 30,000 שניות מהזמן שלי כדי להקשיב לאנשים רנדומלים שחושבים שאני הפסיכולוג שלהם. בפעם הבאה שמישהו חושב שאני הפסיכולוגית שלו שיכין את הצ'ק לפני שהוא פותח מסע חפירות על האישיות המחורבנת שלו, על בעיות הנרקיסיזם שמאפיינות אותו או על כל בעיה אחרת שהוא מעוניין לספר לי.

חוץ מזה, אין לי כוח למחר, פשוט אין... :(

אני רואה איזה שבוע קשה ומעייף זה הולך להיות ובא לי לקחת אקדח ולירות בעצמי... (הנה, התחלתי עם המחשבות האובדניות...לא, סתם לפני שאני הורגת את עצמי יש לי משימה להשלים, אסי עזר...אתה עדיין על הקו?)

בכל מקרה, שבוע טוב (על מי אני עובדת?).

אם אני עדיין אחיה לאחר השבוע הזה זה יהיה נס פך השמן...