לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


...

כינוי:  Snow White

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2010

הגורל האכזר של משקפי השמש שלי, ז"ל.


כשאמא שלי חזרה הביתה, היא בישרה לי ידיעה מצערת שלא יכולתי לעמוד בה:

 

אמא:" איבדתי את המשקפי שמש שלך."

אני: "מממממממממההההההההה?!" זו היתה התגובה הראשונית. התגובה השניה היתה :התעלפות, החייאה, התעלפות פעם שניה, החייאה פעם שניה, נשימות מואצות, דופק מהיר, בכי היסטרי ומבט המום.

אמא: "אני לא מוצאת אותן!"

אני: "מה עשית?! איך?! למה?! למה נתתי לך אותן?! למה?!"

אמא: " כלום! איבדתי! איבדתי טוב?" מה טוב?! מה טוב?! ברגע זה איבדת 300 שקל מעוטרים בעדשות 400UV ומסגרת מושלמת.

אני: "לכי תחפשי אותן!!!!"

אמא: "הלכתי, ואף אחד לא מצא אותן. אני חושבת שזאת האישה שהיתה מלפניי בסופר לקחה אותן, היא דחפה אותי כל הזמן!"

אני: "תני לי תיאור שלה! מהר!"

אמא: "מה זה יעזור? מה תלכי לחפש אותה?"

אני: "כן!!!! תיאור!"

אמא: "היה לה קוקו." עכשיו אני בטוחה שאני הולכת למצוא אותה...היה לה קוקו, זה לא שלחצי מהבנות בעולם יש קוקו.

אני: "זה לא עוזר לי! מה היה צבע השיער שלה?"

אמא: "חום."

אני: "והעיניים?"

אמא: "מאיפה אני זוכרת? מה, בחנתי אותה?"
אני: היא חשודה! איך לא בחנת אותה?! איך?!"

אמא: "נראה לי את צופה יותר מידי בסדרות הקרימינליות שלך."

אני: "איבדת לי משקפי שמש בשווי 300 שקל!!! איך?! איך?!"

אמא: "מה אני אעשה?"

אני: "זין! זין על הרגע שנתתי לך אותן!"

אמא: "מה?!"

אני: "עין! עין! זה שומר על העין! איך איבדת? איך?"

אמא: "אני שמעתי מה אמרת."

אני: "איך איבדת..."

אמא: "טוב תפסיקי, את סתם מלחיצה אותי."

אני: "המשקפיים שלי..."

אמא: "אני חיפשתי בכל הסופר, אפילו שאלתי את המאבטח."

אני: "שכל כך אהבתי..."

אמא: "ואת הקופה הראשית."

אני: "למה..."

אמא: "ואת הקופאית שקניתי אצלה."

אני: "עשית לי את זה..."

אמא: "נו, מה אני יכולה לעשות, אבד!"

אני: "תביאי לי 300 שקל!"

אמא: "נראה לך?!

אני: "ורגע, לא חישבתי את הריבית..."

אמא: "תשכחי מזה, אנחנו במיתון."

אני: "איך עשית לי את זה....איך?! איך?!! המשקפיים שלי, שכל כך ניקשרתי אליהן...שכל כך אהבתי אותן...איך?איך?!??!"

אמא: "מה אני יכולה לעשות..."
אני: "למהההההה? למה אלוהים? למה הגורל כל כך אכזר?! למההההההה?!!!!!!"

אמא:"שאלתי את כולם. אנשים הם חראות, תאמיני לי כולם רמאים."

אני: "מה..."

אמא:" כל האנשים רמאים. הפרופסור צדק."

אני: "הפרופסור?! איזה פרופסור?! תני את הקרדיט לבן אדם שמגיע לו! אני אמרתי לך את זה כל השנים! אני!"

אמא: "צדקת."

אני: "את רואה?!" אה-הא! איזה כיף זה להגיד את זה...אני צדקתי כל השנים, אני!

 

נו, לפחות משהו טוב אחד יצא מזה.

בכל ערימה של חרא יש יהלום.

אני מאחלת לאותה אישה מנוולת שגנבה את המשקפי שמש היפות שלי, שיתרסקו לה ל-27,000 חתיכות. אני לא מאמינה שהם העזו להחליף בעלים...אחרי כל מה שעברנו ביחד.

נכתב על ידי Snow White , 2/5/2010 16:42  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של SnowּWhite ב-2/5/2010 17:27



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תחביבים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSnow White אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Snow White ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)