:)

אירועי השבוע האחרון:

אני מספרת ל-X ש-א' סינג'ר את ב' להביא לו בקבוק מהקיוסק וש-ת' היה ממש ממורמר ועצבני על א' באותו זמן.
X:"אם א' היה אומר ל-ת' להביא לו, היה מביא לו את הבקבוק בראש בטח! לא?"

חברה במסנג'ר: "מה נשמע?"
אני: "בסדר"
אני(אחרי שעה): "מה איתך?"
היא: "תודה ששאלת..."

(אני רואה בסופר פארם סבון ידיים של כמעט מלאכים)
חברה שלי(שחולה עליהם מסיבה לא ברורה.): "מגניב!"
אני: "איכס. אני שונאת אותם."
היא: "למה?" (מופתעת)
אני:" זה לא היה ברור אחרי הפעם שביקשתי ממך להראות לי את התמונה שלנו ועברת על כל התמונות מההופעה שלהם במצלמה?"

המורה שלי מספרת סיפור משל על איזה משהו ואז אומרת "יש אנשים שזה ירגש אותם"
(חברה שלי מצוננת ומנגבת את העין)
אני: "או-אה...את כבר מתרגשת."

חח אני קוראת את זה ובא לי לבכות.

טוב סתם, רציתי להמחיש את אחד השבועות המטומטמים שהיו לי...

ואייייייייזה יופי צ'אק חזר. עכשיו החיים שלי חדלו מלהיות משעממים.

כמה דברים פסיכים קרו לי השבוע, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות... (האמת, כרגע אני יותר בכיוון של לבכות ולפנטז איך אני הורגת כל מיני אנשים שעיצבנו אותי השבוע.)

אני פשוט מתה ללכת לישון, גם בגלל שמחר אני צריכה לקום מוקדם וגם בגלל שאני צריכה להשלים שעות שינה, וגם בגלל שבא לי לשכוח מכל השבוע הזה, וגם בגלל שנזכרתי ב-X ההוא שפעם הייתי חופרת עליו, כי ראיתי כמה תמונות שלו בפייסבוק, וגם בגלל עוד...כל מיני דברים.

למה אנשים חושבים שאני הפסיכולוג שלהם?! אין לי חזות של פסיכולוג! פור גאד סייק! פסיכולוג לוקח 300 שקל לשעה כדי להקשיב למטופל שלו...אני מבזבזת 30,000 שניות מהזמן שלי כדי להקשיב לאנשים רנדומלים שחושבים שאני הפסיכולוג שלהם. בפעם הבאה שמישהו חושב שאני הפסיכולוגית שלו שיכין את הצ'ק לפני שהוא פותח מסע חפירות על האישיות המחורבנת שלו, על בעיות הנרקיסיזם שמאפיינות אותו או על כל בעיה אחרת שהוא מעוניין לספר לי.

חוץ מזה, אין לי כוח למחר, פשוט אין... :(

אני רואה איזה שבוע קשה ומעייף זה הולך להיות ובא לי לקחת אקדח ולירות בעצמי... (הנה, התחלתי עם המחשבות האובדניות...לא, סתם לפני שאני הורגת את עצמי יש לי משימה להשלים, אסי עזר...אתה עדיין על הקו?)

בכל מקרה, שבוע טוב (על מי אני עובדת?).

אם אני עדיין אחיה לאחר השבוע הזה זה יהיה נס פך השמן...

איזה לילה היה לי...מה לילה, סיוט.

אני אפילו לא זוכרת למה ומה , אני רק זוכרת שאחרי כמה זמן הרגשתי שאני מתפוצצת והיתה לי בחילה ולא מצאתי את השירותים, אני זוכרת שבבוקר ברחוב מישהו אמר לי "בוקר טוב!" בחיוך, לא זיהיתי את הקול שלו בכלל, אפילו לא זכרתי אם אני מכירה אותו בכלל...הדבר היחיד שחשבתי עליו כשהצלחתי ללכת (בקושי...) היה "כאב ראש, בא לי להקיא, בא לי למות, בא לי לישון ." וכל הזמן אמרתי לעצמי "תחזיקי מעמד, רק עוד קצת..." טוב, מזל שבשעות האלו אין כמעט אף אחד ברחוב כי כמה שניות לפני שנכנסתי הביתה זה פשוט היה נראה כאילו מישהו דקר אותי ואני הולכת תוך כדי שאני מדממת למוות . ניסיתי להחזיק את הבטן לפני שהיא מתפוצצת והתחלתי כמעט ולרוץ הביתה. בטח אנשים ברחוב תהו מי שיחרר אותי מהמחלקה הסגורה... וזה בכלל לא עניין אותי, הדבר היחיד שרציתי זה לחזור הביתה להתפנות וללכת לישון...:( ואז חזרתי הביתה ופתחתי איזה קישור במסנג'ר וזה היה איזה אתר עם צרחות ומוסיקה ממש מוזרה תוך כדי שברקע גמדים מפחידים כאלו רצים (בחיי, לא חלמתי את זה!) כמעט קיבלתי התקף לב. אני אפילו לא זוכרת מי שלח לי את זה, אם אני אמצא את זה בהיסטוריה אני הולכת לרטש אותו!!!

אוף, יש לי עכשיו תור לרופא שיניים...למי לעזאזל יש כוח ללכת עכשיו לרופא שיניים?! אני פשוט גמורה!