לצערי אני נאלצת לנסוע באוטובוס כל יום. זה לא רק לנסוע באוטובוס, זה כולל לעלות ב-8 בבוקר על אוטובוס שמתיימר להכיל כמות של כל החיילים שעולים מהבסיס כמה תחנות לפניי, כל התיכון שכולל שלוש שכבות, כל הקמפוס שממוקם בדיוק בתחנה הסופית וכל הלקוחות הזקנים והעובדים של הסופר שליד הקמפוס. ובכן, כמות האנשים שעולה לאותו אוטובוס קצר היא גדולה מן הכמות של כל הנוסעים ב-15 מטוסים ארוכים של אל על. ההרגשה היא כמו להתקע בתוך צנצנת של עוגיות.
כשאני עולה לאוטובוס בבוקר אני נאלצת לעמוד ליד הנהג (עקב עומס יתרה וצפיפות יתר) ולהחליף איתו מבטים מיואשים על כל הפקקים שתקפו את הרחוב בשעות הבוקר בזמן שאני מתפללת להגיע בזמן כי כבר יש לי מספיק איחורים לא מוצדקים.
חברת האוטובוסים שמתיימרת להביא אותנו ליעד המבוקש פועלת הפוך. האוטובוסים שאף אחד לא זקוק להם מגיעים כל חמש וחצי שניות לעומת האוטובוסים שכולם זקוקים להם שלא מתביישים להגיע כל שעה עגולה בזמן שכל הנוסעים נדחסים בתוך אוטובוס צפוף שכמות הנוסעים ששוהה בו לא היתה מביישת אף טרוריסט.
בנוסף לכל ישנם סוגי אנשים כיאה לבני נוער שחזרו מיום ארוך מהתיכון שהדבר היחידי שהם עושים באוטובוס זה לצעוק ולהתפרע עד שהעניין מגיע למצב שאני מצליחה לשמוע אותם דרך הווליום הכי גבוהה באוזניות שלי (שע"פ אמא שלי עתיד להרוס לי את עור התוף ולגרום לי לנזק בלתי הפיך.)
פעם אחת ישבתי באחד האוטובוסים לתומי ועלו חבורה של ארבעה תיכוניסטים עליזים המצוידים בשרשראות ניטים ותסרוקת שלא היתה מביישת אף ילד אימו מיוסר והחליטו לעשות רעש!
בעודי מחליפה מבטים זועמים עם ההשתקפות שלי בחלון ארבעת המיוסרים לא הפסיקו להתלונן על כמה שהכלבה מי' זונה מזוינת שמקבלת זין ממישהו שמת לזיין את הזונה המזדיינת ועל כמה שהמוסיקה של חבריהם נחותה ומזוינת ורבו ביניהם על מי הומו יותר מזוין. זה בעצם היה נשמע כאילו רק עכשיו הם למדו את שורש המילה 'זין', התלהבו והחליטו לתקוע כל מילה המשתייכת לשורש זה בכל הזדמנות שניתנה להם.
אבל זה לא הכל...אם החלטתי לעמוד בתחילת האוטובוס, פירוש הדבר שאצטרך לעמוד כל הנסיעה בגלל כל הלקוחות הזקנים של הסופר שעולים בהליכה איטית עם מקל.
ואם עיניהם מבחינות במקום פנוי ניתן לראות את הכוכבים והאושר על פניהם. ואז מגיעה הרגע שהם עושים שפגט באויר כדי שאף אחד שלא עבר את גיל 80 יצליח לתפוס אותו. (לא, אבל נראה לי רק אצלנו זה ככה. זה מקום הזוי...)
לסיכום, אני שונאת אוטובוסים וכל מה שמתלווה אליהם. אני עוד יותר שונאת את מי שתקע חוקים חדשים על המלווה ועל התיאוריה דווקא כשאני מרוששת ואין אף אחד שאני מכירה עם רישיון שיסכים לפנות מזמנו כדי לעשות איתי סיבובים ולשמור שאני לא גורמת לתאונות שרשרת קטלניות. (כן, אף אחד! שאני אומרת אף אחד! אף אחד! גם לא המשפחה.) כלומר, גם אם אני אוציא אחד כזה אני אצטרך לחכות אלוהים יודע כמה עד שתגמר לי התקופת ליווי כך שאמשיך להתייסר באוטובוסים עד 20.12.2012. התאריך בו אני אחריב את העולם. (זה בתכנונים...)
עכשיו אני צריכה לקנות את הספר המזוין, ללמוד את כל התמרורים המזוינים, ולענות על כל השאלות המזוינות, לשכנע את הפקידה המזוינת שהטעויות אצלהם במחשב ולא בתיאוריה המזוינת שהגשתי להם ואז לעבור את כל התהליך של שיעורי הנהיגה המזוינים. (זהו, עכשיו שברתי שיא! זה הפוסט עם הכי הרבה מילים מהשורש ז.י.ן).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
