שנים שכנעתי את עצמי שהם הדפוקים

אולי זאת אני

לפני שבוע פגשתי איזו מורה פרטית שהיתה לי (ולא חיבבתי במיוחד...) בעיקרון היא מלמדת באיזו אוניברסיטה ומעבירה הרצאות...בחורה בשנות העשרים המאוחרות מאוד מוזרה אם יורשה לי לציין שמתבססת על פילוסופיות וכל מיני שטויות כאלו, היא היתה סבורה שהגורל רצה שניפגש מכיוון שהיה לה אליי מסר (בזמן שהיא החליטה על זה עלו לי בראש כאלו בועות שיח של wTf! וקיללתי את היקום על זה שבמקום להעביר את הזמן עם אוזניות אני אצטרך לשמוע את ברבורי השכל הלא מעניינים במיוחד שלה.) ואז נפלה המכה והיא התחילה לנתח את האישיות שלי בזו אחר זו.

אני בתור אחת שממש שונאת שמנתחים את האישיות שלי או מעבירים עלי ביקורת הנהנתי מתוך נימוס ומתוך תחושת אי נוחות שתקפה אותי באותו זמן, אז בסדר היא אמרה כמה דברים נכונים עלי (תוך כדי היא זרקה לי מלא מחמאות מה שהיה מעט מביך ולא שגרתי..ממתי נותנים לי מחמאות על האופי שאני משתדלת כ"כ להסתיר ביום יום???) לא משנה. בקיצור חזרתי הביתה עם כאב ראש נוראי ומירמור קל על למה אני פוגשת אנשים שממש לא בא לי לראות.

אבל אז התחילו מחשבות מדאיגות:

אולי היא צודקת? אולי הגורל רצה שניפגש? אולי הגורל רוצה שהיא תהיה אשת הסוד שלי?

עכשיו אני כועסת על הגורל.

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי

ולא מבדילה בין ציניות ורצינות מרוב שהכל נראה מסביב באמת לא נורמלי.

ולנושא אחר לפני כמה זמן הוצאתי כרטיס עובד (אני עד עכשיו תוהה למה) אין לי אפילו מה לעשות איתו, חשבתי ללכת לאיזה מקום מגניב וממוזג ולעבוד שם רק בשביל המיזוג מאחר והחדר שלי נטול מזגן אבל אין לי כוח אפילו ללכת לחפש מקומות ממוזגים עם דרישות כמו שלי שיסכימו להעסיק אותי..(כלומר לא לעמוד על הרגליים יותר מחמש דקות, לא לקפל בגדים, לא להגיש לאנשים, לא להרים את הטלפון כל דקה ורצוי שיהיה שולחן עם מחשב מולי שיש בו אינטרנט אה וגם לקבל על החוסר מעש הזה משכורת) טוב הסיכויים שאני אמצא מקום כזה הוא קלוש אז אולי יותר פשוט לצלצל לחברת המיזוג ולהזמין אותם בדחיפות.

אז..טורנדו או אלקטרה?