כאן ניצן, והנה הפרק הראשון של When Kurt Met Blaine!
זה בעצם סיפור על קליין, שמסופר מהצד של קורט,
שישולבו בו קטעים מהתוכנית וקטעים מקוריים D:
את הרעיון קיבלתי מפה-
אז הנה הפרק:
בום! פתאום אני נדחף אל הלוקרים, ומאחורי מופיע קרופסקי, מביט בי, וממשיך הלאה.
נמאס לי! זאת הפעם השנייה שהוא עושה זאת היום! לפני הגלי קלאב, ועכשיו... מה יש לו ממני?!
''מה הבעיה שלך?'' צועק עליו, שהוא כבר המשיך הלאה. פתאום הוא מתחיל לחזור עליי.
''אתה עונה לי?'' הוא ממשיך להתקדם עליי ''אתה רוצה טעימה מ'הזעם'?''
אני מתחיל לחשוש, לחשוש שאולי על כך שעמדתי על עצמי יהיו השלכות. ''הזעם?''
''ככה אני קורא לאגרוף שלי.'' הוא מכוון את האגרוף לפנים שלי, אבל לא נראה שבכוונה להרביץ.
אוקיי, זה כבר מעורר רחמים. הוא נותן שם לאגרוף שלו? זה ממש מכניס בי זעם. ואם הוא התחיל להתעסק איתי, אני לא אחד שמוותר.
''עם רמה כזאת של יצירתיות, אתה יכול להיות בקלות להיות עוזר מנהל בבית מלקחיים'' משום מה אני חושב שזאת הייתה טעות.
''אני לא יודע מה זה, אבל אם אני אגלה שזה רע, ''הזעם'' ימצא אותך!'' הוא דוחף אותי אחורה, כך שגבי מתנגש עם הלוקרים,
וממשיך לצד השני של הסדרון, בעודו מחייך עליי חיוך יהיר.
אני מפחד. אני ממש מפחד. בזמן האחרון כל ההטרדות האלו עברו לכמה פעמים ביום.
אני מפחד לצאת מהבית בגלל הפחד של ההיתקלות בו, מה יקרה עם יראה אותי מסתובב ברחוב.
טוב, אז מה עם הוא בקבוצת הפוטבול! אז מה אם אני ההומו היחיד מחוץ לארון במיקנלי, למה הוא דווקא נטפל עליי?
ופתאום, אני רואה את מר' שוסטר, מסתכל עליי. ''בוא למשרד שלי'' הוא ניגש עליי, ומלווה אותי למשרדו.
''יש משהו שאוכל לעשות?'' שואל מר' שוסטר ומגיש לי כוס קפה זעירה. אבל אני נסער מדי בשביל לספר למישהו את כל זה.
''לא, זו גבעה שאני צריך לטפס בה לבד'' אני אומר, ולוקח לגימה ארוכה מהכוס.
''האמת? לדעתי זה נוגע בך. '' הוא אומר ''בדרך כלל אתה מתעלם מהדברים האלה, אבל בזמן האחרון אתה לוחמני, עצבני, מרחיק ממך אנשים...''
כי אני יודע שאף אחד לא מבין אותי, וגם אם יבינו אותי ידחיקו זאת מעליהם. הלוואי שהיה לי את האומץ להגיד את זה.
''אני יכול להיות כנה איתך?'' אני אומר ''אתה, כמו כולם בביה''ס הזה, נותן להומופוביה שלך להשתלט עליך.''
אני רואה אותו מביט בי באדישות.
''והשיעורים שלך משעממים וחוזרים על עצמם... בנים נגד בנות? זה לא מאתגר יותר אף אחד.'' אני מוסיף.
''בגלל שאני לא נתתי לך להצטרך לקבוצה של הבנות?'' הוא שואל.
איזו בדיחה אני אומר לעצמי. ברור שהוא לא יבין שזה חשוב לי, שלפחות להיות עם אנשים שמבינים אותי יותר.
''האמת שכן, אני לא שמח. וכן, להיות ההומו היחיד בביה''ס זה מבאס,
אבל בנוסף לזה, אני לא מאותגר פה בכלל.'' אני עונה לו, ויוצא מהכיתה.
נמאס לי!! אני מגיע ללוקר וכמעט בועט בו מרוב עצבים.
למה החיים שלי חייבים להיות כאלה? למה אף אחד לא מבין אותי? לא אבא שלי,
לא הבן של חברה של אבי, פין, שבמשך שנתיים הייתי מאוהב בו,
לא מר' שוסטר, לא אף אחד בעולם הזה! היחידה שאולי יכולה קצת להבין זוהי חברתו של אבי, קרול.
מוזר, אני זה ששידך ביניהם, כדי לגרום לאבי קצת אושר.
אבל במקום מסוים, אני אנוכי כ''כ, שאני יודע שלא שידכתי בשביל אבי, אלא בשביל להתקרב אל פין, בשביל למצוא מישהו שיבין אותי.
אבל בסופו של דבר גם הם התחילו לדבר איתם על ענייני ספורט וכאלה, בסופו של דבר אני נפגעתי, אבל הבנתי.
לפעמים אני פשוט רוצהלהיות, יום אחד, רק יום אחד, מישהו אחר. לא קורט האמל.
מישהו שאימו לא מתה בגיל צעיר, מישהו שלא כמעט איבד את אביו לפני מספר שבועות. מישהו שהוא לא שונה במיוחד, מישהו שכולם יראו שהוא גם בנאדם, בלי שיצטרכו להזכיר להם.
אם רק הייתי מוצא מישהו שיבין אותי.
בעודי מתיישב על הכיסא בחדר המקהלה, אני שומע את מר' שוסטר נכנס לכיתה.
''שינויים במטלה!'' הוא אומר. ''בואו נגיד שאני הופך את מה שאמרתי...''
''אתה מבטל את המטלה?'' רייצ'ל מתפרצת בהלם.
רייצ'ל הוא כמו 'הדיווה' של ניו דיראקשנס, הזמרת הראשית, וביטול מטלה אומר שיר שבו היא תהיה זמרת ראשית פחות...
היא סוג של ה'יריבה הראשית' שלי במקהלה, ואמנם היא משוגעת,
(היא שלחה מישהי מוכשרת שיכלה לתת לנו סיכויים טובים לנצח בתחרות האיזורית לבית קראק מפחד לפחות סולואים),
אבל בסופו של דבר יש לה כוונות טובות... דיי...
''טוב, אני לא 'זורק את התינוק ואת האמבט' '' הוא מנסה להרגיע אותה.
''לגמרי עשיתי את זה.'' בריטני אומרת, עוד משפט שגורם לכולם לתקוע בה עיניים. דיי התרגלנו למשפטים המשוגעים שלה...
שוסטר משחרר את המבט ממנה ''אנחנו רק מבצעים כמה שיפורים'' הוא אומר.
''בנים, אתם תבצעו שירים שלהקות של בנות מבצעות אותן, ובנות, תנסו קצת רוק קלאסי... 'טה הוו', 'טה סטונס'.
בחירה יותר קיצונית, שווה יותר נקודות.''
חיוך מבזיק על פניי, בסופו של דבר אולי הוא קצת מבין אותי... או שלא?
בסופו של דבר אם הבנים לא יוכלו להבין אותי, אולי אני יוכל להביא אותם להבנה...
''אל תדאגו רבותיי, אני מטפל בזה.'' אני אומר לבנים בחיוך. וכאשר כולם יוצאים מחדר המקהלה, אני לוחש את תודתי למר' שוסטר.
כל אחר הצהריים תכננתי לי את התוכנית. הכנתי דפים, שלט, הסבר, אפילו ביקשתי מקרול שתעזור לי קצת.
אני מאושר, סוף סוף דבר שאוכל לבלוט בו.
''תגיד לכל הבנים להתאסף בכיתה מספר 027 בשעה 12:00.''
אני אומר לפאק, שמשום מה מסתובב כל הזמן עם ארטי. טוב, לפחות 2 יוכלו להודיע.
אני מתקדם לכיוון השירותים. ''היי הומו'' פתאום יד נשלפת מאחוריי ודוחפת אותי קדימה, ואני רואה את קרופסקי.
כמובן. איזה שוק. ''אני חושב שטעית בכיוון'' וממשיך להתקדם. ''זה כ''כ מעורר רחמים שמתחשק לי לבכות!'' אני צועק לכיוונו.
''הא, באמת? אז אולי זה יהיה בעורר רחמים פחות כאשר הוא יראה את 'הזעם'.'' הוא אומר,
פוגש את אחד מחברי קבוצת הפוטבול, ונותן לו כיף.
''הא ואגב, כבר עכשיו הוא קובע פגישה שלא תישכח בקרוב עם הפנים שלך, ככה שיהיה לך למה לצפות. ''
הוא מבזיק לעברי חצי חיוך וממשיך בדרכו.
זה איום? לא ידוע, אבל זה מרגיש ככה, משום מה. אבל בסופו של דבר אני לא ייתן לאף אחד להרוס לי את היום הזה.
אני מגיע לכיתה, מסדר את הדברים ומחכה שכולם יגיעו.
''בואו תיכנסו'' אני אומר לכל הבנים. ''WTH...'' אני שומע את פאק אומר בשקט.
הוא הפיל אותי כמעט כל יום לפח בשנה שעברה, ככה שאני מצליח להישאר אדיש לרוב הדברים שהוא אומר.
אחרי שכולם מתיישבים אני ייגש לעבודה.
''עכשיו, כמו שכולם יודעים, ברור שכדי שהמחרוזת תצליח, אני חייב להיות הזמן הראשי,
וכמובן כששרים את דיאנה רוס חייבים נחשי נוצות מאריבו של בוב מאקי.''
''השיעור הזה הוא לא על ניגודים?'' אני שומע את ארטי אומר לכולם לאחור, ולאחר מכן פונה עליי
''כלומר, עם תלבש שמלת נצנצים ונחש נוצות, זה דיי צפוי.''
''אוקיי, מישהו אמר משהו על שמלה?'' אני שואל, אבל בתוכי הרגשות מתחילים להסתער.
''אחי, למה שלא תהיה יעיל ותלך להשים רעל עכברושים בג'לי של המבורגרים, או לבקר את הגרגלרז?''
פאק פתאום אומר ומתחיל להסתובב בכיתה.
''הוורבלרס'' אני מחזיר לו תשובה, אבל מתחיל להיעלב.
הוא בוחר כיסא אקראית ומתיישב עליו.
''אותו הדבר. לך תראה מה הם מתכננים, ותוכל ללבוש את כל הנוצות שתרצה, אתה תשתלב מעולה.''
הוורבלרס זו אחת המקהלות שאנחנו מתמודדים נגדם בתחרות המקומית, המקהלה של ביה''ס דאלטון,
ביה''ס לבנים בלבד, ואיכשהו היותו לבנים בלבד גורמת לכולם לחשוב שזה ביה''ס לאנשים כמוני...
פשוט נעלבתי על ההשוואה הזאתי, על הדחייה הזאתי.
לקחתי את הדברים שלי, והצלחתי רק להוציא מפי ''טוב'' לפני שהדמעות איימו לחנוק אותי בתוך הכיתה,
אז ניסיתי לצאת משם כמה שיותר מהר. וכשיצאתי, חלק מהבנים נראו בהלם, אבל לי לא אכפת, אני נסער מדי.
אני פשוט לא מאמין!! אני תכננתי כל אחר הצהריים אתמול את זה, והם פשוט נפנפו אותה!! בלי להניד עפעף !! זה פוגע, ממש פוגע.
אבל הם יודעים מה? הם רוצים שאני ירגל בשבילהם, אני ירגל, ולא אכפת לי שהם לא התכוונו לכך שאני כאמת ירגל, שיקפצו לי!
מי יודע, אולי דווקא ישתלם בשבילי... ניתן להם לתכנן את המשימה המטופשת, אני הולך לדאלטון!
ופתאום אני מוצא את עצמי צועק ''אני הולך לדאלטון!'' באמצע המסדרון, ופתאום מרגיש משהו קר בגב, ורואה 2 חברי פוטבול מחייכים עליי חיוך יהיר.
''אחרי שאני ינסה להוריד את הסלאשי מהגב'' אני אומר בשקט ופונה לכיוון השירותים.
דאלטון, וואו, זה עולם אחר. הכל פה כ''כ מפואר, קשה לחשוב שזה ביה''ס.
יש תלבושת אחידה, אבל למזלי כמעט קלעתי לטעמה, עם הג'קט השחור שלי והעניבה האדומה...טוב אולי לא בדיוק לטעמה...
רגע לאן כולם ממהרים?
אני רץ ביחד עם כולם, ומוצא את עצמי רץ סחור וסחור מסביב לקומה, כנראה איבדתי את הדרך.
אני מוצא גרם מדרגות, יורד לשמה ועדיין הכל נראה לי מבולבל, אני יורד עוד קומה, ואז אני ניגש למישהו...
''סלח לי'' אני אומר לו. הוא מסתובב, ואני רואה מישהו... ואוו, השיער השחור והעור הבהיר, והעיניים...
''היי, אני יכול לשאול אותך שאלה? אני חדש פה.'' אני אומר לו.
''קוראים לי בליין.'' אומר הנער בחיוך, ושולף את ידו לעברי, ''קורט'' אני לוחץ את ידו, ומחייך בחזרה.
ופתאום מרגיש דגדוג קל בבטן, אלו פרפרים?
''מה בדיוק מתרחש פה?'' אני שואל את הנער.
''הוורבלרס'' הוא עונה ''מדי פעם הם מופיעים באופן ספונטני באולם הבוגרים, זה גורם לסגירה של הביה''ס לזמן מה. ''
הוא מחייך עליי, ואני מבולבל.
''אז רגע, מועדון הגלי פה בעצם מגניב?'' אני שואל בבלבול.
''הוורבלרס פה הם כמו כוכבי רוק'' הוא אומר, ואני מרים גבות.
''בוא, אני מכיר קיצור דרך.'' הוא מושך את היד שלי, ואני לא מתנגד לעזוב.
אוי לא, הנה זה מתחיל, אותה הרגשה שהייתה לי עם פין וסאם, אבל פה... זה משהו חזק יותר, הרגשה משונה יותר,
אולי בסופו של דבר, זה לא ייגמר בהתאכזבות.
אז הנה לסיכום- יצא הפרומו הראשוני של העונה השלישית!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
GleeOnBlog :D
