אני מצטרף למועדון של אלה שכתבו פוסט שלם
עם מלא רגש ואנרגיה
ואז הוא נמחק
אני חייב שיר רקע לפוסט הזה
הנה שיר שגורם לי לעצום עיניים ולהסתובב בחדר באופוריה
כשאני מרגיש רע
אני נזכר באיזה כמה חברים שלי
מבין כמה החיים שלהם חרא
ואז אני מבין כמה ששלי לא
וזה גורם לי לחייך
זה הסמיילי שילווה אותנו במשך כל הפוסט הזה
הוא מדגיש בצורה הטובה ביותר
את הפרצוף שלי בימים האחרונים
ואת מה שעובר עליי בתקופה האחרונה
זה "מזועזע באדישות"
אם זה אפשרי בכלל
זה כמו אגרסיבי בעדינות
עיוור עם ראיית לילה
מליונר בחובות
נהג מירוצים על בימבה
שחקן פורנו אימפוטנט
בזמן האחרון כשאני יוצא אני מרגיש מבוזבז
מה כל האנשים האלה?
למה אתה עושה את זה?
אין לך דברים יותר טובים לעשות?
"דלג דלג הביתה ותיקרא ספר" פוקד הקול הפנימי שלי באגרסיביות
ואז אני הולך הביתה כמו ילד טוב
וברגע שאני בא הביתה הספר לא נפתח
אם הספר נפתח אז המילים לא נקראות
אם הן נקראות אז הן לא מתחברות
אם המילים מתחברות אז המשמעות לא נספגת
אני לא מצליח לקרוא כמו שצריך בזמן האחרון
בטח בגלל הלחץ של הלימודים והאהבה הנכזבת
טוב אני בטח אחזור לעדכן פה בהמשך
כי אני ממש משועמם!
וכיף לי להשתעמם!!!
סוף סוף לישון בבית ולא למהר לשום מקום
סוף סוף אוכל של אמא :)
סוף סוף החתולה שלי מגרגרת עליי כשאני חוזר הביתה עצוב ושיכור
סתם רציתי להיות דרמטי ולעורר רחמנות אצל הקוראים הנחמדים
גם כיף להיות בבית אין כבר כוח יותר
לכל המוזיקה אלכוהול אנשים
יצא כבר מכל החורים
חוץ מזה שיש מלא דברים אחרים שצריך לדאוג להם עכשיו
הדרך שלי להשתחרר היא אחרת
יש משהו באינטימיות שעושה לי ביטחון עצמי...
פשוט החיבוק הזה וההרגשה שמישהו רוצה להיות לידך
להיות איתך לבד למרות כל מה שהולך בחוץ ...
זה נושא שממש קל לי להיפתח אליו כרגע
הייתי מרחיב על זה יותר
אם היא לא הייתה קוראת פה
היה גם קטע על סופרים שרציתי לדבר עליו
אני לא יודע איך הגעתי אליו
אבל זה היה גאוני
חבל שנמחק לי
אפילו היה מומנט כזה שהגיתי רעיון איך להתעשר מספרות במאה ה21
באסה
אמא שלי מנסה לפתות אותי לבוא לאכול
היא לא יודעת פסיכולוגיה
היא לא מדענית ולא תזונאית
אבל ברגע שהעניין מגיע לשיכנועים של אוכל
היא הופכת למדענית, פסיכואנליטיקנית ודיאטנית
והכל עם תעודות!
היא מביאה עובדות מדעיות מרתקות
משתמש בשיטות פסיכולוגיה מניפולטיביות
ומה שהיא בעצם מתחילה לעשות
זה לחפור!
לקדוח לי בראש עם מקדחה חדשנית שמגיעה ישירות למערכת העצבים..
אבל אני אוהב אותה 
חזרתי להיות בקשר עם אנשים טובים
שלא דברתי איתם הרבה זמן
בוםם פאף טיולים בכל רחבי הארץ
נוסע לבד לאיפה שאני רוצה פוגש את מי שצריך
לא תלוי באף אחד
עף מתי שאני רוצה
קיץ 2012 הולך להיות פיצוץ
אני מרגיש את זה בעצמות
אני מרגיש את זה בעורקים
אני לא יכול לעצור את עצמי אין לי משהו טוב יותר לעשות
מה אני אשב בבית ואחסוך כסף כל הקיץ כמו איזה מעפן?
רציתי חו"ל
אבל שנה הבאה כשאני אסיים את הלימודים יהיה אפשר לטוס להרבה זמן
ואני רוצה לטוס לבד
רוצה לנדוד בין מדיניות אירופה
לפגוש אנשים מכל העולם
לסחוף זרם לכל מקום אליו אני הולך
פתאום אני מרגיש משוחרר
כל הזמן לדאוג לבן אדם שמנסה בכוונה שתדאג לו זה קשה
במיוחד כשהוא מורד בך על כל דבר קטן
ולא מראה רצון לעשות לך טוב
נראה לי שאני סתם עוד דמות בסיפור המטומטם של העולם
שחקן במשחק של היקום
עכבר בניסוי של האנושות
מטייל בהרפתקה של החיים
תייר במציאות לא שלי
כשאני מסתכל על העבר אני קולט שאני בן אדם שנשאב
שנכנס לתוך דבר בכל הכוח
ממצה הכל עד הסוף
כל תקופה אצלי זה כמו עולם אחר, הזיה
ברגע שההזיה נגמרת אני שוב מישהו אחר
מחכה להיסחפות הבאה..
הייתה לי הזיה טובה
אבל מישהו כל הזמן עמד שם בצד וצבט אותי שוב ושוב
ניסה להוכיח לי שאסור לחיות בתוך חלום
אבל אני חושב שמותר
פשוט לא עם אנשים שצובטים אותך כמו קרציות קטנטנות
עד שהם מגיעים לעור ולעצמות ואתה כבר לא יכול יותר
אז אתה מתעורר בכוונה כדי לעבור ולישון במקום אחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דאבל די