על קצות האצבעות

הגמל שונא את ימי ההולדת שלו. מתעב אותם ברמה של דיכאון קיומי. מוזר.

בשבילי יום הולדת זו חגיגה אמיתית, עוד לא הגעתי לגיל שבו זה מדכא אותי, אולי גם לא אגיע, אולי יום אחד זה יקרה לי.

אני צוחקת על הגמל ואומרת לו שהוא מתנהג כמו כוסית מצויה עם הדכאונות שלו, אבל אני עושה את זה ממרחק בטחון מיום ההולדת.

מאחר ואני לא מוכנה שלא לציין את יום ההולדת שלו, החלטתי לעשות לו הפתעה בסופ'ש האחרון.

בכל מקרה היה מקום להפתעות מאחר ולא נפגשנו כבר חודש שלם. ידעתי שהוא מבואס, עצבני ומר נפש במיוחד ושבילוי סוער עם אנשים נוספים לא יתאים לו. לכן ביקשתי ממנו שיגיע מוקדם מהרגיל והזמנתי מסאז'יסט אלי הביתה לשעה היעודה.

הכנתי פטה כבד עם לחם קלוי, אבטיח אדום ומתוק עם גבינה מלוחה וכמובן עוגה. שיהיה מה לנשנש אחר שהוא יהיה רפוי ורגוע .

חצי שעה לפני שהיה אמור להגיע צלצל הנייד שלי בצלצול המיוחד של הגמל.

אוף... לא נכון, חשבתי לעצמי... מה קרה עכשיו?

עניתי לטלפון והגמל אמר שהאופנוע מתקשה להניע ושצריכים לבוא עם כבלים לעזור לו, הוא מצטער, הוא לא התכוון לאחר והוא יודע שהכנתי משהו, הוא תיכף יוצא לדרך.

אמרתי לו שיזהר מהרוחות שיש באיזור שלי בערב ושהכל בסדר, שיסע בזהירות.

סגרתי את הטלפון והתקשרתי למסאז'יסט להגיד לו שיבוא באיחור של כחצי שעה.

נו טוב, לא תמיד הדברים מסתדרים בדיוק כמו שתיכננו, אבל זה בסדר, אם מתאים למסאז'יסט לבוא מאוחר יותר, אז הכל ידחה קצת.... לא נורא.

כעבור חצי שעה טלפון נוסף. הגמל. שוב. מה. לעזאזל .קרה. עכשיו?

והתשובה - פנצ'ר בצמיג האחורי באמצע כביש שש. הוא מחכה לחילוץ וזה יקח שעות.

התגובה הראשונה - אוף! איזה בעסה.

התגובה השניה - אלוהים, איזה פחד!

התגובה השלישית- טלפון בהול לתלם שיבוא עם עוד בקבוק יין. ולמסאז'יסט לבטל הכל.

השיחה עם תלם היתה מקוטעת בגלל הדאגה לגמל שעומד בחושך בכביש שש ושיחות והודעות טקסט של התעדכנות במצבו. (הוא לא היה מוכן שאבוא לעזור) ומקוטעת גם בגלל היין שהוריד את מפלס הדם הורידים.

קצת לפני חצות אמר תלם שהוא שיכור והולך לישון. רגע אחר כך התקשר הגמל להגיד שהגיע הביתה בשלום והאם זה עדיין רלוונטי שהוא יבוא אלי...

בטח רלוונטי, אני אשתדל להשאר ערה.

כמובן שנרדמתי רגע אחרי שנשכבתי על המיטה.

הוא הגיע באחת בלילה והעיר אותי.

איזה כייף זה להתעורר ככה.

אז אולי כל התוכניות המדוקדקות כשלו.

אבל פטה הכבד שעליו הוא פינטז בהמתנה בכביש שש חיכה לו וגם אני.

בהחלט חגגנו.