על קצות האצבעות

אחרי שסיפרנו למהנדס איך מצאנו מיטה זוגית מקסימה לבת של ביתא, ביד 2  ממש בפוקס, אחרי שביתא התלוננה על עודף הציפות שיש לה בבית, תולדה של סירוב לישון תחת אותה שמיכה עם מי שהיה בן זוגה,אחרי דיון על היתרונות והחסורונות של שינה משותפת,(בדיון השתתפו ביתא, כבר שנתיים ומשהו גרושה, תלם גרוש כבר חמש, אני בעלת הותק הגדול מכולם והמהנדס שאצלו זה טרי טרי).  אחרי כל אלה עלתה השאלה - מי בכלל ישן באלכסון?

שני הבחורים הסתכלנו זה על זה בתמיהה כשהכרזתי שעם כל הכבוד לאלכסון אני עדיין מצטנפת ב"צד שלי" במיטה ונוח לי שם ואין לי שום צורך להשתרע על כל המיטה ובטח ובטח שלא באלכסון דווקא.

ביתא נאנחה בהקלה ואמרה - גם אני. איזה מזל שאמרת את זה כי הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר אצלי שאני לא כובשת את המיטה.

הבנים התבלבלו קצת ותהו מה אנחנו עושות בחצי השני של המיטה. נו, זה נורא פשוט, ככה יש מקום לסלולארי ולמטען שלו, לספר ולשלט של הטלויזיה ולפעמים גם לאלחוטי של הבית.

את זה שאני לא אוהבת שישנים איתי כולם כבר יודעים. אני לא סובלת שנוגעים בי כשאני ישנה והשינה שלי מופרעת מאד בקלות כשמישהו זז ליידי במיטה. הגמל טוען שאני נדבקת אליו מתוך שינה, מה שנראה לי הזוי לגמרי.אני עצמי הייתי מתעוררת כל כמה זמן מהתנועות שלו והקולות וחום הגוף ומה לא. בכל אופן הבעיה הזו נפתרה כשלילה אחד הוא עבר לישון על הספה וגילינו שככה שנינו ישנים הרבה יותר טוב.

לא מספיקה לי מיטה גדולה יותר או שתי שמיכות נפרדות. אני צריכה שמי שישן איתי, ישן במיטה אחרת ורצוי בחדר אחר או בבית אחר לגמרי. בהסתייגות אחת, להרדם אני דווקא אוהבת ביחד.

הגמל המתחשב מחכה עד שארדם לפני שהוא עובר לספה, הוא אומר שהוא יודע שהוא יכול ללכת אחרי שאני מסתובבת מתוך שינה ומפנה אליו את הגב.

המהנדס אמר שלו דווקא אין בעיה עם לישון ביחד, אלא רק עם לחיות יחד...

טוב כל אחד והצרות שלו.

אחר כך התחלנו לתכנן את התפריט לארוחת היום הולדת שלי, מסתבר שכולם מחכים לזה כבר. כל אחד התנדב להכין משהו שזה הרבה יותר שווה מאשר שאני אעבוד כמו חמור ואכין הכל, זו היומולדת שלי אחרי הכל. והיא מתקרבת.