על קצות האצבעות

חגיגות יום ההולדת כמעט והסתיימו ונרשמו באופן כללי כהצלחה גדולה.
זה התחיל לפני כשבוע במסיבת ההפתעה, שעיקר ההפתעה היה בזה שגיליתי ביום שישי בבוקר שאני מארחת את המשפחה המורחבת הקרובה לארוחת ערב לכבוד יום ההולדת שלי. אכן, אושר גדול לגלות אחרי לילה מועט שינה שצריך לנקות את הבית ולבשל ל15 איש. התמרמרתי קלות ביני לביני שביום ההולדת שלי נגזר עלי לעמול קשה כל כך, אבל אחר כך התאוששתי, החלטתי שיהיה כייף והעייפות תפתר בסופו של דבר בשינה בלילה.

היה מקסים ונעים וטעים.

זה המשיך במסיבה לחברים שנערכה ביום שישי האחרון ושממנה אני מנסה להתאושש עד עכשיו. השנה החלטתי שכולם יתנו יד וכל אחד יביא משהו איתו.
תלם הביא סינטה בתנור ולחם מקמח מלא שאפה לגמרי לבד, הוא אלוף בזה.

האריה הביא עוף שלם בתנור.

ד' הביאה יין אדום מצוין.

ל' הביא רבעיית סמירנוף אייס ושישית בירות שאני לא מכירה.

כוח הצלה הביאה סלט חסה מדהים.

פרלה הביאה יין.
הצורפתי הביא שני בקבוקי יין אדום מצויינים (צורפתי, לא צרפתי).
אני הכנתי כדורי בשר בפלפלים ואננס, אורז לבן, בטטות בתנור, סלט קינואה, וגלידת שוקולד הורסת . קניתי יין אדום ולבן וכמויות של מים.

בסופו של דבר הגיעו 12 איש ואישה, הם התחילו להגיע בטפטוף, תלם הגיע ראשון ופתח את בקבוק היין הראשון. עד שהגיע המוזמן האחרון סיימנו כבר שניים וחצי בקבוקים והיינו מוכנים לאכול.

האוכל כנראה היה הצלחה גדולה כי למרות הכמויות לא נשאר יותר מחצי מכל דבר.

מעבר לזה קשה לי לדווח על מה שהיה. רק זה שצחקתי , שכולם צחקו, עד שכאבו להם השרירים של הצחוק בפנים. ואז צחקנו עוד קצת.

ההפגנה התפזרה קרוב לשלוש בבוקר לאנחת הרווחה של השכנים שלי. ואז התפנינו הגמל ואני לנתח את הערב. כלומר הוא אמר מה דעתו ואני שכבתי על הגב, בהיתי בתקרה והשתדלתי להמהם במקומות הנכונים, לא היה לי מה להוסיף, לא זכרתי כלום כמעט, כאמור.

בבוקר וידאתי שכל הנוסעים ברכב הגיעו בשלום לבסיסם ופיניתי את שאריות המסיבה.
אני חושבת שכולם נהנו מאד כי השאלה שחזרה אצל כולם היתה - מתי עוד פעם?