יום שבת היום, אחרי שבועות ארוכים וקשים והמון עבודה היה צריך להיות טוב ורגוע, אבל המצב רוח שלי קודר כמו שמזמן לא היה.
לא יודעת אם יש לי סיבה ממש טובה להרגיש ככה. נראה לי שחטפתי התקפה של רגישות יתר, או שמראש הייתי במצב רוח מחורבן ופשוט חיפשתי למה להצמיד אותו.
במקרה זה יצא שהפור נפל על הגמל. הוא היה פה ואיכשהו לא ענה על הצפיות. ואין לי הרבה צפיות ממנו. אבל המעטות שיש לא נענו.
אני מצפה ממנו לסקס טוב, ובאופן חריג ביותר הסקס היה בסדר. בסדר ולא יותר. לא רע, לא בלתי נעים. רק שלא מספיק ממנו. אין מה לעשות מזה סיפור כולו פעם אחת שהסקס לא היה מעולה. אבל מעבר לזה היתה לי תחושה שהוא היה מרוחק מהרגיל, תחושה זו תחושה ולא ניתן לכמת אותה, אולי הרגשתי ככה בגלל שאני במחזור והיה ביננו הרבה פחות סקס וקצת פחות מגע, רק שבעבר היו כבר אי אילו פעמים שהייתי במחזור ולא יצאתי בהרגשה כזו.
אולי בגלל שכשרציתי לדבר איתו על החופש המשותף שהתחלנו לדבר עליו לפני שבועיים הוא נשמע מאד לא מעוניין. לא אמר לי ישירות שהוא לא רוצה לצאת איתי לחופש כמו שהתחלנו לדבר וכמו שכבר יצאנו לפני שנה, הוא רק אמר שאקח איתי מישהו ואצא לאיזה סופ"ש באמסטרדם.
לא יודעת אם זה בגלל שהוא בדיוק חזר מסיני או בגלל שכבר אין לו כסף לחופש או בגלל שסתם לא בא לו לצאת איתי. גם לא בא לי לחפש לו תירוצים. בא לי לפרק הכל ולשרוף גשרים . יש לי הרגשה פתאום שכל הקשר הזה איתו נמאס לי כבר לגמרי ושמגיע לי יותר.
מצד שני בערך פעם בשנה אני מרגישה ככה ואחר כך זה עובר לי.
בא לי לבכות.
לפני שהוא הלך הוא הרגיש שמשהו באנרגיות שלי השתנה, הוא עצר לפתע ושאל אם הכל בסדר, אמרתי שכן. הוא שאל אם אני עייפה, אמרתי לו שקצת כן.
והוא נסע, כשהגיע שלח לי הודעה כרגיל שהגיע בשלום הביתה.
בא לי לבכות, אני אצא מאוחר יותר להליכה ואלך רחוק רחוק ובכל הכוח וכשאהיה רחוקה מכל אדם אולי אצליח.
יום אחרי - זה לא משתפר. אין לי סבלנות לאנשים בעבודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
